מעטפות שוחד בעיריית פתח-תקווה דפנה ברוורמן מציגה: עמותות סודיות לנזקקים, פקידות סעד אכזריות, מרכזי קשר מפוצצים, חטיפות ילדים לפנימיות

דיקטטורת השלטון בפ"ת בראשות דפנה ברוורמן ואיציק ברוורמן, בעלה מתחילה להיחשף גם במיינסטרים. פתח תקווה תחת ראשותה של ראש העיר דה פקטו דפנה ברוורמן היא עיר של מעטפות כסף, עמותות סודיות, שוטרים בבונים שמרביצים לאזרחים, פקידות סעד ועובדות סוציאליות שמשליטות טרור וחוטפות ילדים, שופטות אכזריות שעברו השתלמות בניתוק ילדים מהוריהם. הציבור  נאנק תחת עול דיקטוטרת הקלגסים של דפנה ברוורמן, ועד כה אף אחד במיינסטרים לא הרים את הכפפה ולחשוף את השחיתות.

דפנה ברוורמן הקימה עמותה סודית בשם "פתח לתקווה" בראשות האמא שלה עליזה פליד מרמת השרון. הן הצהירו שהמטרה היא: "פעילות קהילתית לרווחת התושבים וסיוע לאנשים נזקקים בקהילה, בין השאר ע"י איסוף תרומות בכסף, בציוד ובמוצרים וחלוקתם בין הנזקקים. פעילות לקידום אוכלוסיות חלשות בקהילה ולצמצום פערים בחברה. קידום ושיפור החינוך וסיוע לתלמידים חלשים. פעילות ציבורית לקידום נושאי תרבות וספורט בקהילה".

בתמונה ראש עיריית פ"ת בפועל דפנה ברוורמן. לאחרונה "ידיעות פ"ת" עלה על עמותה סודית ל"נזקקים" שהיא מנהלת, ואף אחד לא יודע לאן נעלם הכסף. כפי שנראה העיריה הופכת את הציבור לנזקקים, ואחר כך מייצרת מראית עין של עזרה לנזקקים באמצעות עמותות סודיות. העיריה משסה באזרחיה עובדות סוציאליות אכזריות וברוטליות, פקחים שדופקים רפורטים על שטויות, וכמובן זו העיר שבה שופטות משפחה הכי אכזריות במדינה. על כל זה חולשת דפנה ברוורמן.

יש כל כך הרבה תחקירים בקנה, ועוד נפרט. השאלה הראשונה שכל אזרח רוצה לדעת היא למי משלמים את השוחד שממריץ את פקידי העירייה, כדי להוריד את העירייה מהגב שלך? אחרי קריאה בכתבה זו, נראה שמוקדי השוחד ימופו היטב. כל אחד יחליט בעצמו למי לפנות כדי לתת מעטפה.

פתח תקווה היא העיר הכי גרועה לאזרחיה. זה לא רק הארנונה הגבוהה. זה כל המנגנון. כולם לוקחים שוחד, סמוי וגלוי, החל בזוג שמנהל את העירייה, דפנה ואיציק ברוורמן, שלוקחים שוחד דרך עמותות סודיות, המשך בנוכל אריאל בוסו מ"מ ראש העיר שאליו פונים כל הדתיים והחרדים, החבר שלו אלי ג'נח שכיום מתחפש ל"רב" שחזר בתשובה, וכולם מתעלמים מהר"פ הפעיל שלו, המשך בגיא עפארי מנהל לשכת הרווחה שמקבל משכורת של 40,500  ש"ח בחודש, וחולש על לשכת הרווחה הכי אכזרית במדינת ישראל (אי אפשר לתאר זאת אחרת), המשך ביועצת המשפטית שרית גרינבאום שמבזבזת כספי ציבור על עורכי דין חיצוניים, שרה פריש שמפרישה לה דמי תיווך, והמשך בשופטות משפחה מזעזעות שיושבות בפ"ת:  אליה נוס, יוכבד גרינוולד, רבקה מקייס, ושופטות שמתגוררות בפ"ת:  מירב אליהו גרה בנווה עוז החדשה (שם היה בוטקה ביטחון במשך שנים כדי "להגן עליה"), אסתר שטיין צריך לסלק שופטת כמו אסתר שטיין - חדשות מחלקה ראשונה.

 

שטיין גרה ליד השופטת ורדה פלאוט (מהמחוזי בלוד), שונאת גברים קלינית. דוגמא: המחוזי ביטל החלטה של ביהמ"ש למשפחה לפטור אב מתשלום מזונות, שופטת ורדה פלאוט מנתקת ילד, חטיפת הילד נועם שורוק לשוויץ בעידודה של ורדה פלאוט שופטת, ורדה פלאוט בקומבינה של סחיטת חוסים עם עו"ד מרגלית נח, השופטת ורדה פלאוט מעודדת מוות אבות | מוטי לייבל - עיתונאי, תחקירן.

וזה לא רק שופטות משפחה. ראש העיר ואשתו מחזיקים שופטת פרטית בשם שלהבת קמיר וייס שתפקידה לעשוק את האזרחים ולהוציא מהם עשרות אלפי שקלים קנסות, כדי לממן את חגיגת המשכורות בעיריה. כל זה קורה בבית המשפט הפרטי של העיריה, בית המשפט לענינים מקומיים. שם, השופטת הפרטית של ראש העיריה, שלהבת קמיר וייס מייצרת לעיריה כל יום כרבע מיליון  ש"ח בקנסות שהיא מטילה על אזרחים מסכנים שפקחי העירייה דופקים להם רפורטים. העיריה לוכדת אזרחים על שטויות ומייצרת כתבי אישום עבירה על חוקי העזר של העיריה. מגישים שם כתבי אישום מטופשים על רפורטים של פקחים, חצר מלוכלכת, סגירת מרפסות בתריסים, על רעש, ועוד כל מיני הפרות שבכלל לא קרו. כולם מגיעים אל אותה שופטת שמרשיעה את כולם באופן סדרתי, גם אם לא עשו כלום, וכולם חוטפים עשרות אלפי שקלים כקנס באופן סדרתי.  זו עוד שיטה לממן את חגיגת המשכורות בעיריה המושחתת. כל יום עוברים שם לפחות 25 תיקים ביום שמניבים קנס של לפחות 10,000 ש"ח כ"א, וזה מייצר 250,000 ש"ח במזומנים לעיריה בכל יום שבית המשפט פתוח. כל משלמי הקנס יוצאים גם עם הרשעה פלילית ללא יוצא מהכלל.

פתח תקווה היא גם מוקד פעיל של פמינאציה קטלנית לגברים 

מתגוררות בפ"ת זהבה גלאון ומירב מיכאלי. אשת ראש העיר דפנה ברוורמן היא החברה הכי טובה שלהן. לא פלא שגברים גרושים בפ"ת לא מצליחים להיפגש עם הילדים שלהם. לא פלא שמרכזי הקשר בעיר מפוצצים בילדים שלא רואים את ההורים שלהם באופן סדיר. על גשר בלינסון שמול בית המשפט למשפחה ליד קניון אבנת, התאבדו לא מעט גברים שיצאו מהאולמות של אליה נוס ויוכי גרינוולד. אפילו מנהל תחנת המשטרה של פ"ת התאבד כשאשתו השוטרת הגישה נגדו תביעת גירושין בפ"ת. שתיקת השוטרים: התאבד שוטר בכיר רפ"ק אסף זילברשטיין במשטרת פ"ת. וגם:  משטרת פתח תקוה – נקמת הבבונים: סנ"ץ טל פיקרביץ אישר חקירות

ראו גם את האסמכתאות הבאות: קרן רונן איפרגן פקידת סעד מלשכת רווחה פתח-תקווה הגישה תלונה ..., סיפורו של אב גרוש – משרד הרווחה מונע ממני את הזכות להורות, ילד בן 3 נאנס על ידי פקידת סעד, בית המשפט, משטרת ישראל והחבר .., חברה ורווחה: העיתונאי מוטי לייבל בהפגנה מול הבית של פקידת

אבל גם נשים חד הוריות נופלות בפח. עובדות סוציאליות קיבלו הוראות לאכלס את הפנימיות של ויצ"ו, ולכן כל העיר הפכה לשדה צייד לילדים כדי להעביר אותם לפנימיות של ויצ"ו או אמונה. העו"סיות של פ"ת מעודדות נשים להמציא עלילות שווא נגד הגברים שלהם ולהיכנס למקלטים לנשים מוכות. אחר כך הן חוטפות להן את הילדים לפנימיות.

קיראו כאן על עו"ס יהודית פיקלשטיין: עו"ס מבחילה זו מזמנת הורים לוועדות שנועדו להוציא ילדים מהבית והיא מגרשת את עורכי הדין שבאים לעזור לאימהות המסכנות: יהודית פינקלשטיין עו"ס מנהלת לשכת רווחה פתח-תקווה לא מאפשרת, פשעי משרד הרווחה: זהירות - עו"ס יהודית פינקלשטיין לשכת רווחה .., אידיאולוגיית העובדות הסוציאליות: יהודית פינקלשטיין לשכת הרווחה

הנה למשל הפגנה מול תחנת משטרת פ"ת על סגירת תיק חקירה של מאהב קנדי בשם נתנאל, בן זוג חדש של גברת שרוצה להגר לקנדה עם הבן שלה, אחרי שהתגלה שהמאהב שלה פצע את הבן בן 3 וחצי בישבן, לאחר שצבט אותו בתוך העכוז.  הע"וסיות ענת בלוש ויהודית קריסה יחד עם עו"ס אוסנת גוטמן קבעו ש"זה לא פצע, זה שפשוף של בגד ים".

עוד דוגמאות למה שקורה בעיר: עו"ס רונית יצחקי לשכת רווחה פ"ת חטפה ילדים מהוריהם. ראו גם "ילדים נחטפים לאימוץ: לשכת רווחה פתח תקווה רוצה לשלוח את שירה סלם בת 5.5 לאימוץ

עירית פ"ת מציקה? רוצים לסגור עניינים? תנו מעטפה לאריאל בוסו הממלא מקום

כולם בעיריית פתח תקווה מקבלים משכורות מפוצצות של 40-50 אלף ש"ח, ולכן הארנונה בפ"ת היא מהגבוהות בארץ, כי צריך לממן את המשכורות האלה. כל זה מדרדר גברים ונשים לעוני, וכדי לייצר מראית עין של פעילות למען העניים, מייצרים פעילות בעמותות סודיות למען הנזקקים, "למשפחות המצויות במצוקה". מי שמאמין לבלוף הזה, פתי הוא. העמותות האלה נועדו לשמש צינורות להעברת שוחד.

בתמונה: אריאל בוסו, מ"מ ראש עיריית פתח תקווה. הקדיש חייו לפיתוח מנגנוני השוחד למען המשך העשיה בעיר למען הציבור הדתי והחרדי. סגן ראש עיריית פתח תקווה רגוע. במרץ 2015 התגלה חפץ חשוד שהוצמד לדלת רכבו של ממלא מקום ראש העיר פתח תקווה, אוריאל בוסו, ברחוב פיכמן בעיר. שוטרים מתחנת פתח תקווה סגרו את האזור וחבלן משטרתי הוזעק לבחינת החפץ, שזוהה כ"חומר נפיץ שגורם לבהלה".

אבל יש שוחד גלוי ויש גם שוחד סמוי: 150 מיליון ש"ח לעו"ד שרה פריש ואהרון שפרבר

להורים שמחלקת הרווחה מתעללת בהם אין סיכוי לתביעות נזיקיות. העירייה מעבירה את הייצוג לאחת בשם שרה פריש, שכבר הרוויחה 150 מיליון ש"ח מהעיריה. במשך שנים מי שנהנתה מתזרים כספים מתקציב העיריה כדי להשתיק פרשיות שוחד שונות ותביעות נזיקין היא שרה פריש, עו"ד, ושופתה, אהרון שפרברג. מי שדואגת לממן אותם היא היועצת המשפטית של העיריה עורכת דין גרינבאום שרית. היא העבירה  150 מיליון ש"ח לעורכי דין חיצוניים, שרה פריש והשותף שלה, ואלה דאגו להחזיר לה במעטפות.

עו"ד שרה פריש, שכיהנה במשך 14 שנה כשופטת בית משפט השלום בפתח תקווה ופרשה ב־1995, ועו"ד אהרון שפרבר הקימו את המשרד שמונה כעת 21 עורכי דין, ועיריית פתח תקווה נחשבת לאחד הלקוחות הגדולים שלו. שכר הטרחה השנתי של המשרד הסתכם בכ־14 מיליון שקל (נכון ל־2013) ושכר הטרחה המצטבר שגבה המשרד מוערך ב־150 מיליון שקל. בימים האחרונים שיגר ראש העירייה מכתב לפריש שפרבר ושות' והודיע על סיום ההתקשרות, שלדברי גורמים בעירייה נעשתה ללא מכרז והוארכה מדי שנה על בסיס הסכם שנחתם ב־1999 ולאחר מכן ב־2003.

נכון למרץ 2014, תלויות ועומדות נגד עיריית פ"ת תביעות כספיות בהיקף של כ־4.5 מיליארד שקל, מתוכן תביעות נגד הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה בכ־2 מיליארד שקל, ובנוסף, תלויות ועומדות נגד העירייה כ־1,000 תביעות שאינן כספיות, מינהליות ותביעות הצהרתיות. כמו כן, מתנהלות מאות תביעות שהגישה העירייה נגד חברות, גופים או יחידים בהיקף מאות מיליוני שקלים.  ברוורמן ואשתו הורו לקיים "מכרז" לבחירת יועצים משפטיים כדי לחלק את כספי השלל.  ברוורמן החליט לתת עדיפות להתקשרות עם כמה משרדים, בחלוקה להתמחויות כמו תביעות ייצוגיות, תכנון ובנייה, דיני עבודה ותיקי הוצאה לפועל, שירוכזו בידי כמה משרדים קטנים ובינוניים.

לפי ההסכם בין המשרד של שרה פריש שנחתם ב־2003, שכר הטרחה עבור ליווי, ייעוץ וחיווי דעת לוועדה לתכנון ובנייה יחושב לפי שעות עבודה ובתעריף של 90 דולר לשעה בתוספת מע"מ. על חוות דעת שאינן קשורות לתכנון ובנייה, הוסכם שהשכר יהיה 1,000 דולר לחוות דעת, לפני מע"מ. על טיפול בתיקים נקבע שעל כל תביעה שסכומה עד מיליון שקל, ישולמו 6,000 דולר ומע"מ, ובתביעות גדולות מסכום זה תשלם העירייה 10,000 דולר ומע"מ לכל תיק. בכל יתר התיקים כמו עתירות מינהליות, נקבע ששכר הטרחה לא יפחת מ־6,000 דולר ולא יעלה על 10,000 דולר, לפי מורכבות התיק. השכר על טיפול בערעור נקבע על 3,000 דולר.

בהסכם נכתב שההסכם עם שרה פריש יהיה בתוקף לשנה ויתחדש בכל פעם, אלא אם אחד הצדדים יודיע 90 יום מראש על רצונו שלא לחדשו. עם תום ההסכם חייב המשרד לסיים את הטיפול בכל התיקים שאצלו. ב־2005 נחתם הסכם נוסף בין המשרד של שרה פריד ואהרון שפרבר לעיריית פ"ת להרחבת השירותים כדי להכליל בו גם שירותים לגביית חובות המגיעים לעירייה בהליכים משפטיים. לפי הסכם זה, חובות עד רבע מיליון שקל, יקבל המשרד 10% מהסכום כשכר טרחה; על חובות שמעל רבע מיליון ועד חצי מיליון שקל – שכר הטרחה יהיה 8% מתוך הגבייה בפועל; ועל חובות שמעל חצי מיליון שקל – 5% שכר טרחה מתוך הגבייה בפועל.

ממשרד פריש שפרבר ושות' נמסר לענת רואה מכלכליסט ש"משרד שרה פריש ואהרון שפרבר  מייצג את עיריית פתח תקווה מזה 18.5 שנים, לאורך כהונתם של ארבעה ראשי עיר. הודות לטיפול המשפטי המקצועי, זכתה עיריית פתח תקווה בהישגים משפטיים נכבדים ואף חסרי תקדים בכל הערכאות המשפטיות ולחסכון של מאות מליוני שקלים לקופת העירייה. מדובר במאות תיקים מורכבים מדי שנה העוסקים במגוון תחומים, עליהם שוקד צוות של כ-20 עורכי דין במשרדנו. כיום תלויות ועמדות כנגד העירייה תביעות בסך כולל של 4.5 מיליארד שקלים (פי 3 מתקציבה השנתי של העירייה) המטופלות על ידינו. רק בשלוש השנים האחרונות דחה משרדנו תביעות כספיות כנגד העירייה בסכום כולל של כ 360 מיליון שקל וכן הכניס לקופת העירייה במסגרת תביעות שהוגשו בשמה סכום כולל של כ- 130 מיליון שקל. דהיינו, רק בשלוש השנים האחרונות השיא משרדנו לעירייה חסכון כספי של כמעט 500 מיליון שקל, וזאת מבלי להביא בחשבון מאות הליכים שאינם ממוניים, אולם הם בעלי השלכה ציבורית רחבה ביותר. התשלום בגין אלפי שעות העבודה המושקעות ע"י עשרות עוה"ד במשרדנו הינו סביר בהחלט ואף נמוך מהתעריפים המקובלים במשרדים בסדר גודל דומה למשרדנו".  ראו חלומו של כל עו"ד: עיריית פ"ת שילמה 150 מיליון שקל על ייעוץ משפטי.

לא פלא שלמשרד שרה פריש ואהרון שפרבר יש "הצלחות". התביעות מוגשות לבית משפט השלום בפ"ת, שם השופטות שמקבלות את התיקים רועדות מפחד לפסוק נגד שרה פריש ואהרון שפרבר, לאור עוצמתם האדירה של זוג עורכי הדין האלה, והכוח האדיר שמאחוריהם, העיריה בעצמה.

שרה פריש היא לא היחידה שמקושרת לעטיני העיריה. היה גם עו"ד בשם סיני גלבוע שכל העיר ידעה שאצלו נפתרות כל הבעיות באמצעות מעטפות. כתב אישום נגד עו"ד סיני גלבוע - משפט ופלילים, סגן ראש העיר פתח תקוה סיני גלבוע התפטר לאחר שהתברר שקיבל, דן: עו"ד סיני גלבוע דורש שכר-טרחה בגין פעולות פליליות, הסדר טיעון: עו"ד סיני גלבוע יודה ויורשע בהפרת אמונים, עו"ד סיני גלבוע נידון ל-300 שעות לתועלת הציבור ולקנס של 250 אלף.  מי שחושב שמאז סיני גלבוע היו ניקוי אורוות בעירית פ"ת טועה טעות חמורה. סיני גלבוע שימש המודל שלאורו כולם פועלים. יש לו החוצפה לתבוע את העיריה על 18 מיליון ש"ח שכר טרחה ומי שמטפלת בזה היא חברתו שרה פריש, מי שנהנתה כל השנים מתקציבי היעוץ: עו"ד שהורשע בהפרת אמונים תובע 18 מיליון שקל שכר טרחה

רווחה כושלת - חטיפת ילדים, מרכזי קשר פעילים

מחלקת הרווחה של פתח תקווה היא הקטסטרופלית מכולן. בראש המחלקה עומדים הרב אשר שוקר, שמחזיק את תיק הרווחה בעיריית פתח תקווה, וגיא עפארי, מנהל המחלקה לשירותים חברתיים בעיר. שניהם יחד מגלגלים שוחד דרך "עזר מציון", ושלל עמותות שאי אפשר להתחקות אחריהן. גיא עפארי, טיפוס נאלח שמרוויח 40,500 ש"ח, והוא חבר טוב של דפנה ברוורמן. עו"ס גיא עפארי מרוויח 40 אלף ש"ח בחודש, עו"ס גיא עפארי גאה להציג: ילדי פתח תקווה תחת מתקפת עו"סים, עפארי ושלל העו"סיות שהוא מעסיק זיכו את העיר בשלל כותרות כמו "אילת קריסה, ענת בלוש, אוסנת גוטמן, אווה כהן גאים להציג:  קן הצרעות של פתח תקווה!  לשכת הרווחה".  ראו גם גיא עפארי מטייח עומס עבודה עובדים סוציאליים.

בתמונה גיא עפארי. הנ"ל גם מתפרנס מהצד דרך התרמות לניצולי שואה, כך שהוא גורף את כל כספי התרומות וטוען בלהט שאף אחד לא רוצה לתרום לניצוי שואה.

היחידים בפ"ת שנהנים מכספי לשכת הרווחה הם תלמידי הישיבות

בעיתונות מדווח על "חלוגת מלגות ביוזמתו של חבר מועצת העיר הרב אשר שוקר". נכתב ש"יוזמה זו הינה תקדים בקנה מידה ארצי שהחל לפני כ 5 שנים ע”י הרב שוקר שנלחם למען השוואת זכויותיהם של תלמידי הישיבה לסטודנטים וכך בחורי הישיבה מקבלים מלגת לימודים, דבר המסייע להם בהמשך לימודם.  המעמד נערך בהשתתפות הגר”א חפוטא. רב העיר הגר”מ הלוי ורבנים נוספים. כן השתתפו רה”ע עו”ד איציק ברוורמן. מ” מ רה”ע הרב אריאל בוסו. וחבר המועצה הרב אליהו גינת. (אלי ג'נח לפני שחזר בתשובה...  בדקו את הר"פ שלו....).   

הגר”א חפוטא חיזק בדבריו את בחורי הישיבה שימשיכו לעמול בתורה למרות הגזירות.כמו שהיוונים לא הצליחו להכניע את לומדי התורה כך אפחד לא יצליח לבטל אותנו מלימוד התורה סיים הרב חפוטא.  רה”ע בירך את הבחורים והדגיש את מתן הזכויות השוות לכל תושבי העיר. מ”מ רה”ע הרב בוסו שיבח את פעולותיו של הרב שוקר “אין ספק שהתועלת הרבה שנגרמת על ידו לבחורים וההורים גדולה מאוד” אמר. כמו”כ שיבח את מנהל האגף מר גיא עפארי שרואה את הדברים בעין נכוחה בשיתוף פעולה למען כל הציבור.  לסיום נשא דברים המארגן הרב אשר שוקר ששיבח את רה”ע על ההבנה בצורכי הציבור “זכות גדולה היא לנו לתמוך בבני תורה במיוחד בימים אלו שרודפים את עולם התורה בגזירות וקיצוצים ומסיתים כנגד עמלי התורה פתח תקווה מביעה אמון והערכה” סיים הרב שוקר. בסיום חולקו ל-260 בחורים מלגות כשהורי הבחורים מביעים את הערכתם והוקרתם לרב שוקר על היוזמה הברוכה.

עמותת 'פתח לתקווה' - כמודל לשחיתות מוניציפלית

קורין אלבס אלוש מויינט מציעה לנו לחפש את מעטפות השוחד בעמותה הסודית שהקימו הברוורמנים: עמותת "פתח-לתקוה", לדבריי ראש העיר ברוורמן "עמותת 'פתח לתקוה' פועלת לסייע למשפחות המצויות במצוקה. בניגוד לרוב העמותות בישראל, אין בעמותה מקבלי שכר, אין בעלי תפקידים וכל שקל הוא קודש לסיוע לילדים והורים הנאנקים תחת המציאות הכלכלית הקשה והכואבת..  עמותה שלא הגישה דוחות כספיים במהלך ארבע שנות פעילותה.  שתיים מהמייסדות של העמותה הן עובדות בכירות בעירייה: האחת קודמה בתפקידה עם כניסת ברוורמן לתפקיד והשנייה נקלטה בעירייה לא מכבר.  עליזה לפיד, אמה של דפנה ברוורמן, שעל פי הרישומים מכהנת כיושבת ראש העמותה.

תחקיר: העמותה בסימן שאלה של ראש עיריית פ"ת  ראו גם פ"ת: משרד הפנים בודק את עמותת ברוורמן בעקבות תחקיר ידיעות פתח־תקוה ו-mynet: משרד הפנים פתח בבדיקת התנהלות העמותה, המשרתת את הרשת החברתית של סיעת אכפ"ת. במקביל, פנתה סיעת ביחד לגורמי אכיפה וכן לתנועה לאיכות השלטון ולתנועת אומ"ץ. תושבים שביקשו להגיב על הממצאים ברשת נחסמו באופן תמוה על ידי פייסבוק. העירייה: כל פעולות העמותה נעשות כדין.   ערה סביב תחקיר ידיעות פתח־תקוה ו-mynet בנושא "עמותה בסימן שאלה", בו חשפה כתבת מיינט כי העמותה המשרתת את הרשת החברתית אכפ"ת בראשות איציק ודפנה ברוורמן אינה מגישה דוחות כספיים לרשם העמותות, ולמעשה האנשים הרשומים כמנהליה אינם פעילים בה.  השבוע התברר כי גורמים שונים בעיר דורשים את התערבות הרשויות בכל הקשור להתנהלות העמותה.

במשרד הפנים אישרו כי הנושא נמצא בבדיקה בימים אלו מול המערכת העירונית וברוורמן, כשבמקביל הפנו חברי סיעת "ביחד" את ממצאי התחקיר לגורמי אכיפה ולגורמים ציבוריים כמו התנועה לאיכות השלטון ותנועת אומ"ץ במטרה לבדוק את הנושא לעומק.  "מהדברים שעלו בתחקיר מצטיירת תמונה מדאיגה", אומרים בסיעה. "יש כאן התנהלות בעייתית, מטרידה ומקוממת. קיבלנו פניות רבות מאזרחים המוטרדים מהתנהלות העירייה והעומד בראשה, ואנחנו לא מתכוונים להניח לנושא עד שייבדק עד תום".  תושבת העיר, כרמלה דפני, המגדירה את עצמה "פעילת ציבור למען מנהל תקין" ומי שחומרים אותם העבירה שימשו לדוח האחרון של מבקר המדינה אודות התנהלות העירייה בנושא תמיכות לעמותות, הפנתה את עיקרי הכתבה למבקר המדינה, לרשם העמותות, ליחידת לה"ב 433 של המשטרה וכן למשרד המשפטים - מחלקת פניות הציבור.

כרמלה דפני ביקשה מהרשויות לערוך בדיקת עומק בנושא ואף צירפה כתבות נוספות, שפורסמו בעבר בידיעות פתח־תקוה אודות העמותה. עד כה התקבלה תשובה רק ממשרד המשפטים, שם נמסר לדפני כי "בקשתך הועברה לרשות התאגידים לטיפולם במישרין".  כרמלה פני מוכרת לא רק בעקבות פעילותה מול הרשויות, אלא גם בזכות מעורבותה ברשת החברתית פייסבוק, שם היא נוהגת להעלות ביקורת כלפי התנהלות העירייה בנושאים שונים וכן צילומי כתבות עם תגובות אישיות. לטענתה, עד כי לפני מספר חודשים היא נחסמה בדף הפייסבוק העירוני של ברוורמן.  בסוף השבוע האחרון, כשהקבוצות העירוניות היו כמרקחה בעקבות התחקיר, כולל מאות תגובות ושיתופים מתושבים, נחסמה דפני על ידי פייסבוק ישראל מלהגיב בקבוצות ברשת, וזאת לאחר שהתקבלו בזמן קצר תלונות אודות פרופיל הפייסבוק שלה.

תחקיר: העמותה בסימן שאלה של ראש עיריית פ"ת

פעילות ההתנדבות של ראש העירייה ברוורמן ורעייתו נעשית דרך עמותה בשם "פתח-לתקוה". זהו גוף ציבורי, שעל פי נתוני רשם העמותות לא הגיש דוחות כספיים מסודרים מעולם. התרומות דווקא נכנסות, ודפנה ברוורמן מטפלת בהן ישירות, כך עולה מניסיון שערכנו. מי שרשומה כיו"ר העמותה, חמותו של ברוורמן, מכחישה שהיא נושאת בתפקיד. גם חברים רשומים אחרים טוענים שהם לא פעילים. רשם העמותות לשעבר: "על פניו, נראה כי הפעילות אסורה". ברוורמן: העמותה פועלת כחוק ולא קשורה לעירייה

מאת קורין אלבז-אלוש 

8.1.2016

תחקיר מיוחד: "היו תקופות שפוליטיקאים עשו שימוש בעמותות לצרכים האישיים שלהם, אבל בעמותה שתורמת מצרכי מזון, עם לוגו ותמונה של ראש העירייה, לא נתקלתי מעולם". כך אומר ל-mynet ו"ידיעות פתח־תקוה" עו"ד עמירם בוגט, רשם העמותות לשעבר, שנחשף לכתבות שפורסמו בנושא הפעילות ההתנדבותית של ראש העירייה איציק ברוורמן ורעייתו דפנה, שנעשית דרך עמותת "פתח-לתקוה", עמותה שלא הגישה דוחות כספיים במהלך ארבע שנות פעילותה.

בראיון שקיימנו עם איציק ברוורמן לפני מספר שבועות הוא סירב לתת פרטים בנושא בטענה כי מדובר "בעמותה פרטית, שאין לה כל קשר לעירייה", וזאת על אף ששתיים מהמייסדות של העמותה הן עובדות בכירות בעירייה: האחת קודמה בתפקידה עם כניסת ברוורמן לתפקיד והשנייה נקלטה בעירייה לא מכבר.   את בוגט הטיעון הזה לא מספק. "אין דבר כזה עמותה פרטית", הוא חורץ. "כל הרעיון של חוק העמותות זה שקיפות. כל אזרח יכול לדעת כמה תרומות מקבלת כל עמותה".

סביב פעילות עמותת "פתח-לתקוה" יש לא מעט שאלות פתוחות. השבוע שוחחנו עם עליזה לפיד, אמה של דפנה ברוורמן, שעל פי הרישומים מכהנת כיושבת ראש העמותה. אלא שגם היא לא היתה מודעת לתפקידה.  "העמותה הזאת לא שלי", היא אמרה, ובעצם הכחישה את הרישום הרשמי בעניין. גם בגזרת חברי העמותה לא מצאנו תשובות בהירות. "אני לא פעילה בעמותה כבר ארבע שנים", אמרה אחת מהן ואחרת הוסיפה: "אני בכלל לא חושבת שהיא פעילה. אין לי מושג מה קורה שם".

אלא שמבדיקה שלנו מתברר שהעמותה פעילה מאוד, כולל התקשרות עם סיטונאי מזון גדול, שדרכו עוברות לא מעט תרומות לגיטימיות לעמותות. בתמורה, מובטח לתורמים שיגיעו אליהן חשבוניות של העמותה לה תרמו, במקרה שלנו זו "פתח-לתקוה".

מכשיר קידום פוליטי?  עמותת "פתח-לתקוה" היא חידה לא פתורה. תחילה היתה זו עמותה עלומה, שראש העירייה ברוורמן סירב שוב ושוב למסור את שמה, על אף שטען כי ישנה עמותה דרכה עוברות התרומות של הרשת החברתית של אכפ"ת. כשהשם התגלה, התברר כי העמותה לא הגישה מעולם דיווח כספי לרשם העמותות, ואין לדעת מי התורמים וכמה כסף עובר בצינורותיה. גם פניות ישירות שלנו לברוורמן בבקשות לחשוף זאת, נענו שוב ושוב בשלילה או בהתעלמות.  כדי ליישב מספר סוגיות משפטיות, פנינו לעו"ד עמירם בוגט, מומחה לדיני עמותות ומי שכיהן כרשם העמותות בשנים 1997-2003. במשרדו בקומה ה-12 במגדל תל אביבי, הוא מעיין בכתבות הארכיון של "ידיעות פתח-תקוה" בנושא, כמו גם בתיק העמותה שנמסר לידנו לאחר בקשה מרשם העמותות. נדמה כי הנושא מצליח להפתיע גם אותו, בייחוד בכל הקשור לאי הגשת דוחות כספיים לרשם.  "כל עמותה חייבת להגיש דוח כספי לרשם העמותות", הוא אומר. "בעמותה הזו יש פיגור של ארבעה דוחות. החוקים מאוד ברורים. אם יש תרומה מעל 20 אלף שקלים אז צריך גם לדווח שמית, כולל תרומות של מוצרים".

ברוורמן טוען שהכול נעשה כדין עם רואה חשבון. האם זה מספיק?

"ברור שחייבים לדווח לרואה חשבון, אבל זה לא משנה את העובדה שחייבים גם להגיש דו"ח כספי לרשם, על מה שמחולק לתרומות, בכסף או במוצרים. רוב העמותות עומדות בתנאי הבסיסי הזה, ובטח עמותה שקשורה בדרך זו או אחרת לדמות מפתח. עמותה לא תקבל אישור ניהול תקין מהרשם במצב כזה. ולא רק זה, הרשם יכול להטיל סנקציות די רציניות על עמותה שאינה מדווחת על תרומות. מה גם שרשם העמותות יכול לדרוש את הדוחות האלו ממנו".

יש מניעה שראש עירייה יפעל במקביל לכהונתו גם בעמותה?

"בגדול מותר לעמותה לקדם אינטרס פוליטי, אבל תלוי מה מטרות העמותה. חל איסור על עמותה לפעול בניגוד למטרות שלה. אני לא בטוח שזה המקרה, כי מטרת העמותה היא פעילות רווחה, ועל פניו נראה שהם פועלים למען הקהילה בחלוקת מזון לנזקקים וכדומה, פלוס איזה ערך מוסף. אבל חל גם איסור לקדם אינטרס פוליטי מבלי להצהיר על כך. יש עמותות שמקדמות אינטרסים שכאלו כמו 'הרשימה לקידום מעלה אדומים' אבל לא במסווה של עמותת רווחה. כל הבעיה זה המסווה".

ברוורמן מחלק מנות לנזקקים עם הלוגו של סיעתו ותמונתו. בתור רשם העמותות לשעבר, זה מקובל שפוליטיקאים נוהגים כך?

"בעבר היו לא מעט פוליטיקאים שהיו קשורים לעמותות בדרך זו או אחרת והשתמשו בכך לטובתם. הדברים האלו פורסמו בעבר בתקשורת והוטלו סנקציות על העמותות. היום כבר הרבה פוליטיקאים וראשי ערים השכילו והבינו את הכללים של מבקר המדינה והם פועלים לפיהם. קשר כזה, רק על פי החומר שבידי, נראה כי על פניו הוא אסור. בטח ובטח כשיש זהות על אותן תרומות כדוגמת לוגו הסיעה. עמותה העוסקת ברווחה לא אמורה לקדם אינטרסים פוליטיים בשום צורה".

יו"ר העמותה שהיא גם חמותו של ברוורמן טוענת כי העמותה לא שלה. מה קורה במצב כזה?

"זה אחד הדברים שמאוד מטרידים את רשם העמותות, שגופי המפתח כמו הוועד וחברי העמותה למעשה לא פועלים, ומישהו אחר מפעיל אותם ומושך בחוטים. יש הרבה מאוד עמותות בישראל שהדבר הזה הביא לסנקציות חמורות נגדן, החל מאי ניהול תקין, מה שמונע מהתורמים לקבל החזר מס לפי סעיף 46, ועד לפירוק העמותה. יש מקרים, אם הרשם מוצא לנכון הוא מפנה את הנושא לגורמי אכיפה נוספים".

אילו היית רשם העמותות כיום, מה היית עושה בנידון?

"הייתי דורש במיידי את הדוחות הכספיים מהעמותה, ואחרי ניתוח שלהם הייתי מחליט אם לעשות ביקורת עומק, כדי לבדוק אם העמותה משמשת אך ורק למטרותיה או שלא. יכול להיות שהביקורת היתה יוצאת תקינה והכול לגיטימי ואז אין צורך בהפעלת סנקציות. במידה ולא, הייתי פועל בהתאם".

עליזה לפיד חמותו של ברוורמן:  "אני אדם פרטי"

עמותת "פתח-לתקוה", כאמור, לא מגישה דוחות כספיים לרשם העמותות ואין לה אישור ניהול תקין. בכדי לברר מדוע לא הוגשו אותם דוחות פנינו למי שרשומה ברשם העמותות כיו"ר העמותה, עליזה לפיד, שהיא גם אמה של דפנה ברוורמן וחמותו של ראש העירייה.  בשיחה עימה טענה לפיד כי "העמותה היא לא שלי". אחרי שסיפרנו לה שפנינו לרשם לקבל דיווחים ולא מצאנו כאלה, השיבה: "התפקיד שלי שם הוא קטן  מאוד. העמותה לא שלי בטוח". עם זאת, היא הבטיחה לברר עבורנו למי ניתן לפנות בנושא ולחזור תוך מספר דקות. אחרי שלושה ימים, כשהטלפון המיוחל מלפיד לא הגיע, צלצלנו שוב וקיבלנו את התשובה הבאה: "אני אדם פרטי ואני לא מדברת עם עיתונאים. אני מבקשת שלא תפנו אליי יותר". מיד לאחר מכן נשמע צליל ניתוק.

אחרי שהיו"ר לא סיפקה מענה ראוי, פנינו ליתר חברי העמותה. אלא שגם שם גילינו שרב הנסתר על הגלוי. שניים מחברי העמותה ביקשו שלא נתקשר יותר וגם הם טענו שהם "אנשים פרטיים" שלא מדברים עם עיתונאים. כאשר הוסבר להם שהם חלק מעמותה ציבורית לכל דבר, הם התבצרו בעמדותיהם וסרבו להגיב. אחת מהן טענה, למשל, כי, "אני לא צריכה לדבר איתך. אני אישה פרטית. אם רוצים לחקור אותי, אז שהמשטרה תעשה את זה. לא את. אני לא מעוניינת לתת לך שום פרט".  חברת עמותה נוספת ענתה כי "אין שם פעילות בעמותה הזו". כשנענתה כי ישנן קבלות לפיהן נעשות תרומות לעמותה, הגיבה: "האמת היא שאין לי מושג. אני לא פעילה בעמותה ואני לא יכולה לעזור לך". חברת עמותה נוספת אמרה כי "אני לא בקשר עם כל מה שקשור לעמותה כבר מעל ארבע שנים".

העמותה קיימת רק ארבע שנים, איך זה יכול להיות?

"קצת אחרי שחתמתי על המסמכים לא היה לי קשר עם האנשים שם, וכרגע אני בתהליכים לצאת מהעמותה דרך עורך דין, ולכן אני לא יכולה לתת לך שום מידע".

מסלול התרומות

בניסיון להבין איך עובד מנגנון הכספים של העמותה, נשלח אדם מטעם המערכת ליצור קשר עם מגייסת תרומות מטעם אכפ"ת שבמקרה או שלא, היא גם עובדת עירייה.  בשיחה עימה, היא ביקשה לדעת כיצד הגיע אותו אדם למספר הנייד שלה, על אף שזה פורסם בגלוי בדפי הפייסבוק השונים. כשגילתה כי היא אינה מכירה את מי שמדבר עימה, היא ביקשה את פרטיו והבטיחה שיחזרו אליו. ואכן, תוך זמן קצר הטלפון של נציג המערכת צלצל, ועל הקו היתה לא אחרת מאשר דפנה ברוורמן.  ברוורמן ביקשה לדעת האם מדובר בתרומה כספית וכשנענתה בחיוב, היא הציגה לו שתי אפשרויות: האחת, לתרום דרך עמותה אחרת בעיר, והאחרת לתרום דרך סיטונאי מזון גדול ומוכר בטענה "שזה מי שאנחנו קונים ממנו את המצרכים". בסיום השיחה ביקשה ברוורמן מנציגנו לעדכן אותה טלפונית לאחר התרומה.

תגובת עיריית פ"ת

הפנינו ללשכת ראש העירייה שאלות ספציפיות שעלו בכתבה, וביניהן: מדוע העמותה לא הגישה דוחות כספיים לרשם העמותות? מי הם תורמיה? מי מפעיל את העמותה כיום, שכן גם היו"ר וגם חלק מחבריה טוענים כי הם אינם פעילים בה?  מלשכת ראש העירייה ברוורמן בחרו למסור את התגובה הבאה: "עמותת 'פתח לתקוה' פועלת לסייע למשפחות המצויות במצוקה. בניגוד לרוב העמותות בישראל, אין בעמותה מקבלי שכר, אין בעלי תפקידים וכל שקל הוא קודש לסיוע לילדים והורים הנאנקים תחת המציאות הכלכלית הקשה והכואבת.  "יובהר ויודגש כי על אף הרמיזות המכוערות, אין לעמותה כל קשר לעירייה והיא אינה מקבלת תרומות מהעירייה, או ממוסדות ממשלתיים. התרומות המתקבלות הינן תרומות קטנות, הנצברות יחד לסכום המאפשר לנו לרכוש מצרכים וציוד עבור המשפחות המוחלשות של החברה הישראלית. הברוורמנים טוענים ש"העמותה פועלת תחת פיקוח רואה חשבון. דיווחים מועברים על פי החוק. "אנו מקווים שהבהרה זו תשים קץ לקמפיין שנועד לפגוע בפעילות העמותה, מצד גורמים שכנראה סובלים מכך שהעמותה מסייעת למי שגורלם לא שפר עליהם".

קרדיט ואסמכתא:  http://www.mynet.co.il/articles/0,7340,L-4749370,00.html

 

האם אזרחי פ"ת מקבלים שירותים מוניציפליים? עם כל כך הרבה אינטריגות, אין להם זמן לרוקן את פחי הזבל. כך נראה פח זבל טיפוסי למשל ברחוב הצנחנים פינת רחוב הערבה. כותבת התושבת: אביבה אליסיאן: "ליד ביתי שלושה גנים ציבוריים, הגנים מוזנחים, כבר למעלה משבוע שאיש לא מרוקן את הזבל מהפחים והזבל נשפך ומלכלך את כל הסביבה, גם לאחר 4 ימים בהם התקשרתי למוקד 106 הענין לא טופל, איך זה שאזור כל כך לא מטופח משלם ארנונה המסווגת כאזור א'?"

וברחוב ישראל ישעיהו פ"ת:

רות לבהר שרון: "נמצא הקשר בין רעילות הואגינה לקיום דמנציה שיפוטית" – חריג לעיקרון השוויון בפני החוק: עובדות סוציאליות ועובדות ציבור

בבית המשפט המחוזי בתל אביב יושבת שופטת זקנה, שבעין בלתי מזויינת ניתן לאבחן אותה בקלות כמי שלוקה בנפשה וסובלת מדמנציה שיפוטית מתקדמת. רות לבהר שרון שמה. מי שמגיע לאולמה מתפלא כיצד הנ"ל לא אושפזה במוסד לתשושות נפש. זיכרונה בוגד בה. היכולת להבין מה אומרים לה לא קיימת, ואם היא קיימת היא לא קיימת במציאות שלנו. עורכי הדין מתפלאים מדוע הפסיכיאטר המחוזי לא הוציא על השופטת רות לבהר שרון צוו לאשפוז כפוי.

לאחרונה שחררה השופטת פסק דין בערעור אשר ממנו מתבהרת באופן מובהק הקורולציה בין רעילות הפות שלה (בלעז: ואגינה), לבין הדמנציה השיפוטית.  בערעור זה קבעה השופטת הלכה חדשה לפיה "עובדי ציבור" הם בעלי דם אצילי כחול, והם זכאים לפריבליגיות מיוחדות שבני אדם רגילים לא ראויים להם. זכורה למשל ההתבטאות של השופטת ורדה אלשייך: אלשיך: "לבחון מסלול VIP לשופטים בנתב"ג – TheMarker.

ובכן רות לבהר שרון קובעת שמי שמעביר ביקורת על עובדת ציבור כמו עובדת סוציאלית, צריך לשלם לה פיצויים גם אם עובדת הציבור היא פושעת, גם אם היא חוטפת ילדים, וגם אם היא עבריינית צמרת. לאזרח אין שום זכות להוכיח את הגנת אמת דיברתי, כי עובדת הציבור היא über alles

על פי ההיגיון המעורער הזה, לא ניתן לכתוב על הפרקליטה המזוהמת רות דוד אפילו מילה רעה אחת, כי היא עובדת ציבור הראוייה להגנה, כי המדינה שלחה אותה לשחד בני אדם, לבדות ראייות, ולתפור תיקים.  ככה סותמים לציבור את הפה.

מדובר בשופטת מושחתת, שופטת שאבד עליה הקלח. הדמנציה השתלטה עליה.  מדוע רות לבהר שרון לא מתאפסנת בבית החולים לתשושי נפש על מנת לרפא את נפשה הצולעת?

ערעור על פסק דין, קובץ pdf

עיקרי טיעון, קובץ pdf

פסק דין רות לבהר שרון שופטת מושחתת שאבד עליה הקלח. הדמנציה השתלטה עליה. מדוע היא אינה מתאפסנת בבית חולים לתשושי נפש לנפשה הצולעת?

פסק דין רות לבהר שרון שופטת מושחתת שאבד עליה הקלח. הדמנציה השתלטה עליה. מדוע היא אינה מתאפסנת בבית אבות לתשושי נפש לנפשה הצולעת?

 

עו"ד יוסי נקר, מומחה דיני משפחה, חוק ונוער: בית משפט לנוער הוא בית משפט נטול סדרי דין, דיני ראיות ונטול שיקול דעת שיפוטי

ערב טוב לחברתי לורי שם טוב. פונים אלי באינטרנט ואומרים לי: "איך אתה חבר של לורי שם טוב? כי כך וכך היא מדברת", אז נכון שיש לנו ויכוח גדול על סגנון, וזה בסדר, אבל לורי שם טוב היא מרכז מידע. היא הפכה את כל הנושא של מידע בנושא רווחה לפרויקט חייה, ועל כך אני מקווה שיהיה איזה גוף שיציין את זה, ואם לא, אנחנו נקים את הגוף הזה.

למי שלא מכיר, אני יוסי נקר, ואני סאדו-מזוכיסט. למה אני סאדו-מאזוכיסט? בואו נתחיל למה אני מזוכיסט.

אני מזוכיסט, כי אני מופיע בבתי משפט לנוער, ואני סאדו, כי היום אמרו לי בבית המשפט המחוזי בדיון בפני השופט שוחט על ידי הגב' דנית חשין, היא באת כוח היועץ המשפטי לממשלה במשרד הרווחה "שאני מאיים על שופטים", ובדיון שבעקבותיו היה דיון ערעור היום, היא אמרה: "השופטת חשה מאוימת". אז אמרתי, אם השופטת חשה מאוימת, היא צריכה כנראה לשקול, אם כשופטת מאוימת, היא יכולה להמשיך לדון בתיק. אז היא אמרה: "לא. לא אמרתי שהשופטת חשה מאוימת. השופטת חשה שאתה מאיים על העד".

בית המשפט לנוער, לצערי, הוא בית משפט נטול סדרי דין, נטול דיני ראיות, ונטול שיקול דעת שיפוטי, משום שבית המשפט לנוער בהובלתה של נשיאת בית המשפט הנוער הנוכחית גב' גלית מור ויגוצקי, סבור שהזרוע הארוכה של בית המשפט והגוף שאי אפשר להתווכח איתו הוא פקידת הסעד.

לזכותה של השופטת ויגוצקי שמחזיקה בדעה הזו, שהביעה אותה בכנס של לשכת עורכי הדין, שאני דווקא לא הייתי שם, בא בית המשפט העליון שני השופטים רובינשטיין ועמית, שבשני החלטות, לטעמי נוראיות, הגבילו את האפשרות לחקור את פקידת הסעד. למעשה הורה שמופיע בבית משפט לנוער, מוגבל מאוד ביכולת שלו לחקור פקידת סעד וכלי החקירה הנגדית, הוא כלי שבית המשפט העליון אמר ש"זה הדרך לגלות את האמת".

היה לי פעם דיון אצל כב' השופט יניב בוקר, שופט נוער מבאר-שבע, וביקשתי לחקור תסקיר של פקידת סעד מנתיבות. הוא אמר לי "לא. אתה תמסור לי את השאלות מראש, ואני יחליט איזה שאלות תשאל את פקידת הסעד". מה שאומר, היכולת להגיע לחקר האמת, היא מאוד קטנה בבית המשפט לנוער.

אנחנו רק יכולים לקוות, כמו שאמר השופט שוחט, שאני מאוד מעריך אותו, מבית המשפט המחוזי בתל-אביב היום, שבאמת מישהו יחליט להרים את הכפפה, ויחליט לשנות סוף-סוף את חוק הנוער טיפול והשגחה משנת 1960.

עו"ד יוסי נקר מומחה דיני משפחה, חוק ונוער טיפול והשגחה

רקפת עצמון עו"ס עבריינית - ביזתה החלטת שופט לקביעת הסדרי ראיה בין אמא לילדיה תמ"ש 47888-11-11

העבריינית רקפת עצמון מתיימרת בתואר עו"ס ראשית לסדרי דין, ביזתה את החלטת השופט נפתלי שילה, הקובעת כי האם תוכל לראות את ילדיה במרכז קשר.

מדובר באמא לורי שם טוב, שילדיה נחטפו ממנה לפני 6 שנים על ידי פקידת הסעד אתי דור דוברובינסקי, לאחר שגרושה הגיש נגדה 28 תלונות כוזבות, שכולן נסגרו מחוסר אשמה פלילית.

קישור לפוסט עם סגירת התלונות הכוזבות בקישור כאן:

מאבק בין בלתי שווים – מדינה נגד אמא

לאחר 6 שנות דיונים מתישים ומייגעים, בהם הוכיחה האם כי ילדיה נחטפו בעוולה ונגזלו ממנה שלא כדין על ידי פקידות הסעד, השופט נפתלי שילה, הידוע כחותמת גומי של פקידות הסעד, הוציא פסק דין בחודש מרץ 2015 בו הוא מורה לפקידת הסעד לקבוע הסדרי ראיה במרכז קשר בין האמא לבנה.

אלא שרקפת עצמון פקידת הסעד, שיקרה בתסקיר שהוציאה, והמשיכה באותה סאגה מתישה ומייגעת למנוע מהאמא לראות את ילדיה ומילדיה של האם את הזכות לגדול עם אמא שלהם, ושיקרה כי הילד לא עבר אבחונים. הילדים ואמם עברו אבחונים במשך 9 חודשים אצל הפסיכיאטרית המומחית ד"ר טלי וישנה, שקבעה שמשרד הרווחה טירפד את הקשר בין האם לילדיה וגרם לאמא וילדיה נזקים בלתי הפיכים, ולכן היא ממליצה על חידוש קשר מיידי, הכולל הוצאת הבן הבכור ממשמורת האב.

הילד הבכור אכן הוצא ממשמורת האב והוא נמצא בפנימיית משרד הרווחה. הילד הקטן בן 11 שנים נמצא אצל אביו, והוא מוסת ומנוכר.

פקידת הסעד לא טרחה להתקשר לאם או לברר אם השקרים שמסר האב נכונים. היא ציטטה היישר מפיו ולא עשתה שום מאמץ לחידוש הקשר וזו התוצאה.

לאמא יש פסק דין ביד שלא שווה מאום, והיא לא יכולה לראות את ילדיה.

האמא לא מתכוונת להמשיך בטרטורים של בית המשפט ופקידות הסעד, והיא מביאה היישר את העוול שנגרם לה לביקורת הציבור.

תסקיר הצוררת רקפת עצמון

קישורים:

נפתלי שילה מתלבט – תמ"ש 47888-11-11 – כבודו נמנע במשך כארבע שנים מלהכריע בבקשת האם להשיב לה את ילדיה כבודו מתנהל משל הוא פקיד שכל תפקידו הוא לדרוש תגובה לבקשה, ותשובה לתגובה, וחוזר חלילה – כך במשך שנים כבודו מזמין שוב ושוב חוות דעת שיוציאו עבורו את הערמונים מהאש, ושוב מבקש תגובות, ותשובות, וחוות דעת על התגובות והבקשות והאירועים הנטענים, ושוב חוזר חלילה, וכו' וכו' וכו' וכו'

"הן סומנו". תאומות הועברו לאימוץ בלי אישור בית המשפט - ברווחה הסתירו חוות דעת במשך חודשים. השופט דניאל טפרברג: שירותי הרווחה אחראים למחדלים צריך בדק בית

ההורים לא אישרו, בית המשפט לא אישר - אבל התאומות הועברו למשפחת אומנה. האב ערבי - והן נמסרו למשפחה יהודית דתית. ברווחה הסתירו חוות דעת במשך חודשים. השופט: "שירותי הרווחה אחראים למחדלים. צריך בדק בית". סיפור אחד שהגיע לידי ynet חושף צוהר לכשלי האימוץ

עומרי אפרים, http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4657150,00.html

"נער הייתי וגם זקנתי ולא זכור כזה שימוש לרעה בכוח שלטוני ופגיעה בזכויות יסוד, הן של האב והן של הקטינות. לשירותי הרווחה יש חלק נכבד ביצירת המצב הנוכחי באמצעות מחדלים ומעשים שנעשו". 

כך תיאר בית המשפט לענייני משפחה את ההתנהלות של שירותי הרווחה מול אב פלסטיני ואם יהודייה פגועת נפש, בניסיון להוציא מידיהם את בנותיהם התאומות בנות החמש ולמסור אותן לאימוץ.

אב התנגד למסירת התאומות לאימוץ

 ח' (35), פלסטיני בעל היתר שהייה ועבודה בישראל זה שנים ארוכות, נלחם על הזכות לגדל את בנותיו שלו ושל בת זוגו היהודייה. הבנות הועברו זמן קצר לאחר לידתן, עוד כשהיו בבית חולים, למשפחת אומנה בהליך המכונה "אומנה עם אופק של אימוץ", בעקבות מחלות נפש כרוניות של האם.

 לאחר הלידה נלקחו הבנות למשפחת אומנה דתית יהודית, אף שאביהן ערבי. על הכשלים והמחדלים של שירותי הרווחה בהליך זה לא חסך השופט דניאל טפרברג ביקורת. בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים דנו בעתירת המדינה, שביקשה להשלים את הליך האימוץ, וקיבלו את עמדת ההורים.

בפסק דין מקיף ויוצא דופן בחומרתו הבוחן את סוגיית האימוץ בישראל, נחשפה תמונת מצב מבהילה של כשלי הרשויות בהוצאת ילדים מחזקת הוריהם.

"נסיבות תיק זה הן מהמורכבות ביותר שבית המשפט עסק בהן",

כתב טפרברג בפתח החלטתו.

"נער הייתי וגם זקנתי ולא זכור לבית משפט זה שטיפל במקרה כזה שבו ההתרשמות היא למרבה הצער של שימוש לרעה בכוח שלטוני ופגיעה בזכויות יסוד הן של האב והן של הקטינות. אין ספק כי לשירותי הרווחה יש חלק נכבד ביצירת המצב הנוכחי באמצעות מחדלים ומעשים שנעשו. מצופה ונדרש כי שירותי הרווחה יערכו בדק בית מקיף ויפיקו לקחים".  

בית המשפט: להשיב התאומות לאביהן 

"ביקשתי את התאומות כבר כשנולדו ועוד לפני שהן נמסרו לאומנה. בכל יום הייתי איתן בבית החולים אבל ברווחה התנגדו בגלל סיבות לא ענייניות ולא אפשרו לי לגדל את בנותיי. אני לא מבין איך ומדוע החליטו שם לקחת אותן ממני ולמסור אותן לאימוץ",

סיפר ח', האב.

"אף אחד לא הסביר שמדובר באומנה למטרות אימוץ, הובטח לי שזה עניין זמני ושהבנות יחזרו אליי. הכוונה שלי הייתה שהן יקבלו בית בטוח רק עד שאוכל לעמוד על הרגליים ולגדל אותן בבית משלי", הסביר.

בני הזוג נפרדו לפני כמה שנים, ומאז נישא ח' לישראלית אחרת ואף נולדה לו בת נוספת. אך הוא התנגד למסור את בנותיו לאימוץ, וכך גם אמן. מאז לידתן פנה לרשויות הרווחה ולבתי משפט כדי לקבל משמורת עליהן ולגדלן בעצמו. הוא שמר על קשר רציף עמן והקפיד להיפגש איתן בבית החולים ובהמשך במרכז קשר ומחוצה לו.

 לאחר שהבנות הועברו למשפחת אומנה עתר משרד הרווחה במרס 2013 לבית המשפט בבקשה להכריז על התאומות "בנות אימוץ". למרות חוות דעת שהגיש מומחה שמינה בית המשפט ולפיה יש להשיב את התאומות לאביהן בכפוף להסדרת מעמדו בישראל, נותרו השתיים בחזקת הורי האומנה.

 באמצעות עורכי הדין עמיקם הדר וחדווה שפירא הביע ח' התנגדות נחרצת לבקשה לאמצן ודרש להעביר את המשמורת עליהן לידיו. עם זאת, בשל טובת הבנות והמורכבות שנוצרה עקב הימשכות ההליכים המשפטיים, הסכים ח' להשאירן במשפחת האומנה בתנאי שיוכל להמשיך ולהיפגש עמן באופן אינטנסיבי וקבוע.

האם הביולוגית התנגדה גם היא למסירת הבנות לאימוץ וביקשה להעבירן למשמורתו של ח' כדי שתוכל להחלים ממחלתה, לשקם את חייה ולשוב ולגדלן.

הדיונים בבית המשפט לענייני משפחה בשאלת האימוץ התקיימו לאחר הליכים קודמים שהתקיימו בבית המשפט לנוער בשאלת הוצאת הילדים מחזקת הוריהם הביולוגיים. כך התארכו מאוד ההליכים המשפטיים ובבית המשפט לענייני משפחה הם התארכו שוב לאחר שרשויות הרווחה הטילו ספק - שהוסר רק לאחר בדיקה מקיפה ופסיקה משפטית אחרת - לגבי אבהותו של ח'.

בין היתר הדיונים התארכו גם בעקבות ניסיון גישור שלא צלח בין האב לרשויות הרווחה ובשל מחלוקות שהתגלעו לגבי "מסוגלותו ההורית" של ח', בין המומחה שמינה בית המשפט ובין חוות הדעת שהגישו שירותי הרווחה. בנוסף נדחו הדיונים עד להסדרת מעמדו של ח' בישראל. בעקבות העיכובים הללו טען ח' כי אין הוא צריך "לשלם" על הקשיים והעיכובים שגרמו הרשויות, והביאו לכך שמשך הזמן שבו שהו בנותיו בחזקת משפחת האומנה התארך מאוד. טענה זו, בדומה לכל טענותיו האחרות של ח', התקבלה במלואה בבית המשפט.

 "הדל שבהורים טוב מהחזק שבמאמצים"

בפסק הדין ציטט השופט טפרברג פסקי דין קודמים בסוגיית האימוץ, וקבע:

"לכל אדם זכות יסוד לגדל את ילדו גם אם מבחינה אובייקטיבית ייטב לילד אצל אחרים. זוהי זכות חוקתית טבעית וראשונית בבחינת ביטוי לקשר הטבעי שבין הורים לילדיהם. אין המדינה רשאית לשבור את התא המשפחתי וליטול מאדם את ילדיו על מנת להיטיב עמם".

עוד מציין טפרברג את פסק דינו של המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, השופט אליעזר ריבלין, שכתב כי:

"בהעדר חשש לפגיעה בילד, הדל שבהורים הוא טוב בעיני הילד מן החזק והשופע שבמאמצים".

 עוד קבע כי אמן הביולוגית של התאומות עונה על העילות הנדרשות על פי חוק האימוץ, לפיהן "ההורה אינו מסוגל לדאוג לילדו כראוי בשל התנהגותו או מצבו ואין סיכוי שהתנהגותו או מצבו ישתנו בעתיד הנראה לעין".

 השופט הדגיש כי בשל מצבה הנפשי הבלתי יציב של האם לא יתקיים כל קשר בינה ובין בנותיה, למעט מכתבים שהמליצו כי האם תכתוב והם יועברו לתיק האימוץ, כדי שבנותיה יוכלו לקרוא לאחר התבגרותן.

"אין ספק שהאם אוהבת את הקטינות. האם לא ויתרה עליהן מרצונה ולא נטשה אותן. האם חפצה בקטינות בכל נפשה ומאודה וסבלה רב מכך שהקטינות אינן גדלות בחיקה", כתב.

בעניינו של ח' ציין השופט כי מדובר ב"אב בעל מסוגלות הורית שהולכת ומשתפרת ככל שעובר הזמן", ואף ציין: "התרשמתי כי הוא מונע מטובת הקטינות, מבין את טובתן וצורכיהן. הפגישות עם האב מיטיבות עם הקטינות".

 לבסוף קבע טפרברג כי:

"חרף הקשיים ששירותי הרווחה הערימו לפני האב, הוא מוצא את הכוחות לשים את צורכי הקטינות לפני רצונו וזכותו לגדלן. לדעת בית המשפט אין מסוגלות הורית גבוהה מזו", ובניגוד לחוות הדעת של שירותי הרווחה שגרמו להרחקת בנותיו ממנו, הדגיש השופט: "לאב הבנה בפועל של מצבים מורכבים ויכולת להתמודד עמם".

 "אופק אימוץ" בלי שום אישור משפטי

טפרברג מתח ביקורת חריפה על רשויות הרווחה: "לאב מעולם לא ניתנה הזדמנות על ידי שירותי הרווחה להוכיח את טענתו כי הוא מסוגל לגדל את הקטינות. הוא מעולם לא ויתר עליהן ולא הסכים לאימוצן. האב מילא כל דרישה של שירותי הרווחה". עוד ציין השופט כי "לא הובאה כל ראיה לקיומו של קשר 'הפכפך' (בין האב לאם) כטענת המבקש (משרד הרווחה)". בהמשך פסק: "אינני מקבל את טענת המבקש כי האב התעלם מהתנהגותה הפסיכוטית של האם בעבר. האב עבר להתגורר עם האם לקראת הלידה כדי לסייע ולעזור לה. האב לא נטש ולא נעלם חרף מצבה הקשה".

 פסק הדין אף מלמד כי שירותי הרווחה "הזמינו" חוות דעת חיצונית בניגוד להסכמתו של בית המשפט ובהמשך הסתירו את תוצאותיה במשך חודשים ארוכים. ביחס להוצאת הילדים הראשונית פוסק השופט טפרברג כי "התרשמות בית המשפט היא כי לו היו שירותי הרווחה נוהגים כנדרש וכמצופה, אין זה בלתי נמנע כי לא היינו עומדים היום היכן שאנו עומדים במסגרת פסק דין זה".

 הוא הצביע על שורה של כשלים חמורים נוספים ובהם הההחלטה הראשונית כי הבנות יימסרו למשפחת אומנה עם "אופק של אימוץ" מבלי שהתקבל לכך כל אישור של בית משפט כנדרש בחוק ומבלי שנבחנה מסוגלותו ההורית של האב. "הוצאת הבנות מחזקת הוריהם נעשתה להתרשמות בית המשפט ללא הסכמה מלאה ומדעת של ההורים", נכתב.

 השופט התרשם "שעולה חשש של ממש כי הקטינות 'סומנו' כמיועדות לאימוץ עוד בטרם הייתה תשתית כלשהי כדי לתמוך בכך. התנהלות זו מטילה צל כבד על כל התנהלות המבקש לאחר מכן, ועולה חשש כי הייתה מגמתית".

בית המשפט קיבל את עמדת האב שאמר כי הבין שהאומנה היא זמנית בלבד: "התנהלות שירותי הרווחה הייתה בלתי מידתית ובטרם התבררה התמונה או שמוצו אפשרויות טיפול והשמה חלופיות. האב, האם והקטינות היו צריכים להיות במרכז מעייניהם של שירותי הרווחה, והרושם הוא שבמקרה הזה התהפכו היוצרות, והמשפחה האומנת זכתה למקום זה בשוגג".

 בית המשפט מתח ביקורת גם על החלטת שירותי הרווחה להעביר את הקטינות למשפחה יהודית דתית אף שמדובר באב ערבי: "בנסיבות אלה היה מצופה שהשמתן של הקטינות תהא אצל משפחה ערבית ישראלית או לפחות משפחה יהודית לא דתית". בפסק הדין מאשים השופט כי שירותי הרווחה לא עשו די להציע עזרה וסיוע לאב. "לא נעשה כל ניסיון מטעם שירותי הרווחה לנסות ולשקם את התא המשפחתי... התנהלות שירותי הרווחה אינה עולה בקנה אחד עם התחייבות מדינת ישראל כחברה באמנת זכויות הילד". הוא אף האשים את רשויות הרווחה ב"הצגה מגמתית של העובדות" בדיונים המשפטיים.

פסק הדין קבע כי בשל טובת התאומות, הצורך לשמור על יציבות בחייהן והסכמתו של האב הביולוגי, יתגוררו השתיים אצל משפחת האומנה במסגרת "אומנה ארוכת טווח והמשך הקשר האינטנסיבי עם אביהן". מפגשיהם השבועיים יוארכו וההחלטות על עתידם יתקבלו בשיתוף שני הזוגות. השופט הזהיר לבסוף כי אם משפחת האומנה תדחה את החלטתו, יועברו הבנות לחזקתו המלאה של ח' בהליך הדרגתי.

 "אנחנו שמחים על פסק הדין המיוחד הזה. האב היה ראוי לצדק ובית המשפט אמר את דברו", מסרו ל-ynet עורכי הדין עמיקם הדר וחדווה שפירא, פרקליטיו של ח'. "בית המשפט מצא סוף סוף לנכון להעמיד את גורמי הרווחה על טעותם בצורה ברורה. הגיע הזמן ששירותי הרווחה לא יחשבו שכל החכמה והצדק בידיהם, אלא שיש גם צדדים וגורמים נוספים שגם להם ואצלם יש לעתים היגיון, צדק ויושרה".