רות לבהר שרון: "נמצא הקשר בין רעילות הואגינה לקיום דמנציה שיפוטית" – חריג לעיקרון השוויון בפני החוק: עובדות סוציאליות ועובדות ציבור

בבית המשפט המחוזי בתל אביב יושבת שופטת זקנה, שבעין בלתי מזויינת ניתן לאבחן אותה בקלות כמי שלוקה בנפשה וסובלת מדמנציה שיפוטית מתקדמת. רות לבהר שרון שמה. מי שמגיע לאולמה מתפלא כיצד הנ"ל לא אושפזה במוסד לתשושות נפש. זיכרונה בוגד בה. היכולת להבין מה אומרים לה לא קיימת, ואם היא קיימת היא לא קיימת במציאות שלנו. עורכי הדין מתפלאים מדוע הפסיכיאטר המחוזי לא הוציא על השופטת רות לבהר שרון צוו לאשפוז כפוי.

לאחרונה שחררה השופטת פסק דין בערעור אשר ממנו מתבהרת באופן מובהק הקורולציה בין רעילות הפות שלה (בלעז: ואגינה), לבין הדמנציה השיפוטית.  בערעור זה קבעה השופטת הלכה חדשה לפיה "עובדי ציבור" הם בעלי דם אצילי כחול, והם זכאים לפריבליגיות מיוחדות שבני אדם רגילים לא ראויים להם. זכורה למשל ההתבטאות של השופטת ורדה אלשייך: אלשיך: "לבחון מסלול VIP לשופטים בנתב"ג – TheMarker.

ובכן רות לבהר שרון קובעת שמי שמעביר ביקורת על עובדת ציבור כמו עובדת סוציאלית, צריך לשלם לה פיצויים גם אם עובדת הציבור היא פושעת, גם אם היא חוטפת ילדים, וגם אם היא עבריינית צמרת. לאזרח אין שום זכות להוכיח את הגנת אמת דיברתי, כי עובדת הציבור היא über alles

על פי ההיגיון המעורער הזה, לא ניתן לכתוב על הפרקליטה המזוהמת רות דוד אפילו מילה רעה אחת, כי היא עובדת ציבור הראוייה להגנה, כי המדינה שלחה אותה לשחד בני אדם, לבדות ראייות, ולתפור תיקים.  ככה סותמים לציבור את הפה.

מדובר בשופטת מושחתת, שופטת שאבד עליה הקלח. הדמנציה השתלטה עליה.  מדוע רות לבהר שרון לא מתאפסנת בבית החולים לתשושי נפש על מנת לרפא את נפשה הצולעת?

ערעור על פסק דין, קובץ pdf

עיקרי טיעון, קובץ pdf

פסק דין רות לבהר שרון שופטת מושחתת שאבד עליה הקלח. הדמנציה השתלטה עליה. מדוע היא אינה מתאפסנת בבית חולים לתשושי נפש לנפשה הצולעת?

פסק דין רות לבהר שרון שופטת מושחתת שאבד עליה הקלח. הדמנציה השתלטה עליה. מדוע היא אינה מתאפסנת בבית אבות לתשושי נפש לנפשה הצולעת?

 

עו"ד יוסי נקר, מומחה דיני משפחה, חוק ונוער: בית משפט לנוער הוא בית משפט נטול סדרי דין, דיני ראיות ונטול שיקול דעת שיפוטי

ערב טוב לחברתי לורי שם טוב. פונים אלי באינטרנט ואומרים לי: "איך אתה חבר של לורי שם טוב? כי כך וכך היא מדברת", אז נכון שיש לנו ויכוח גדול על סגנון, וזה בסדר, אבל לורי שם טוב היא מרכז מידע. היא הפכה את כל הנושא של מידע בנושא רווחה לפרויקט חייה, ועל כך אני מקווה שיהיה איזה גוף שיציין את זה, ואם לא, אנחנו נקים את הגוף הזה.

למי שלא מכיר, אני יוסי נקר, ואני סאדו-מזוכיסט. למה אני סאדו-מאזוכיסט? בואו נתחיל למה אני מזוכיסט.

אני מזוכיסט, כי אני מופיע בבתי משפט לנוער, ואני סאדו, כי היום אמרו לי בבית המשפט המחוזי בדיון בפני השופט שוחט על ידי הגב' דנית חשין, היא באת כוח היועץ המשפטי לממשלה במשרד הרווחה "שאני מאיים על שופטים", ובדיון שבעקבותיו היה דיון ערעור היום, היא אמרה: "השופטת חשה מאוימת". אז אמרתי, אם השופטת חשה מאוימת, היא צריכה כנראה לשקול, אם כשופטת מאוימת, היא יכולה להמשיך לדון בתיק. אז היא אמרה: "לא. לא אמרתי שהשופטת חשה מאוימת. השופטת חשה שאתה מאיים על העד".

בית המשפט לנוער, לצערי, הוא בית משפט נטול סדרי דין, נטול דיני ראיות, ונטול שיקול דעת שיפוטי, משום שבית המשפט לנוער בהובלתה של נשיאת בית המשפט הנוער הנוכחית גב' גלית מור ויגוצקי, סבור שהזרוע הארוכה של בית המשפט והגוף שאי אפשר להתווכח איתו הוא פקידת הסעד.

לזכותה של השופטת ויגוצקי שמחזיקה בדעה הזו, שהביעה אותה בכנס של לשכת עורכי הדין, שאני דווקא לא הייתי שם, בא בית המשפט העליון שני השופטים רובינשטיין ועמית, שבשני החלטות, לטעמי נוראיות, הגבילו את האפשרות לחקור את פקידת הסעד. למעשה הורה שמופיע בבית משפט לנוער, מוגבל מאוד ביכולת שלו לחקור פקידת סעד וכלי החקירה הנגדית, הוא כלי שבית המשפט העליון אמר ש"זה הדרך לגלות את האמת".

היה לי פעם דיון אצל כב' השופט יניב בוקר, שופט נוער מבאר-שבע, וביקשתי לחקור תסקיר של פקידת סעד מנתיבות. הוא אמר לי "לא. אתה תמסור לי את השאלות מראש, ואני יחליט איזה שאלות תשאל את פקידת הסעד". מה שאומר, היכולת להגיע לחקר האמת, היא מאוד קטנה בבית המשפט לנוער.

אנחנו רק יכולים לקוות, כמו שאמר השופט שוחט, שאני מאוד מעריך אותו, מבית המשפט המחוזי בתל-אביב היום, שבאמת מישהו יחליט להרים את הכפפה, ויחליט לשנות סוף-סוף את חוק הנוער טיפול והשגחה משנת 1960.

עו"ד יוסי נקר מומחה דיני משפחה, חוק ונוער טיפול והשגחה

רקפת עצמון עו"ס עבריינית - ביזתה החלטת שופט לקביעת הסדרי ראיה בין אמא לילדיה תמ"ש 47888-11-11

העבריינית רקפת עצמון מתיימרת בתואר עו"ס ראשית לסדרי דין, ביזתה את החלטת השופט נפתלי שילה, הקובעת כי האם תוכל לראות את ילדיה במרכז קשר.

מדובר באמא לורי שם טוב, שילדיה נחטפו ממנה לפני 6 שנים על ידי פקידת הסעד אתי דור דוברובינסקי, לאחר שגרושה הגיש נגדה 28 תלונות כוזבות, שכולן נסגרו מחוסר אשמה פלילית.

קישור לפוסט עם סגירת התלונות הכוזבות בקישור כאן:

מאבק בין בלתי שווים – מדינה נגד אמא

לאחר 6 שנות דיונים מתישים ומייגעים, בהם הוכיחה האם כי ילדיה נחטפו בעוולה ונגזלו ממנה שלא כדין על ידי פקידות הסעד, השופט נפתלי שילה, הידוע כחותמת גומי של פקידות הסעד, הוציא פסק דין בחודש מרץ 2015 בו הוא מורה לפקידת הסעד לקבוע הסדרי ראיה במרכז קשר בין האמא לבנה.

אלא שרקפת עצמון פקידת הסעד, שיקרה בתסקיר שהוציאה, והמשיכה באותה סאגה מתישה ומייגעת למנוע מהאמא לראות את ילדיה ומילדיה של האם את הזכות לגדול עם אמא שלהם, ושיקרה כי הילד לא עבר אבחונים. הילדים ואמם עברו אבחונים במשך 9 חודשים אצל הפסיכיאטרית המומחית ד"ר טלי וישנה, שקבעה שמשרד הרווחה טירפד את הקשר בין האם לילדיה וגרם לאמא וילדיה נזקים בלתי הפיכים, ולכן היא ממליצה על חידוש קשר מיידי, הכולל הוצאת הבן הבכור ממשמורת האב.

הילד הבכור אכן הוצא ממשמורת האב והוא נמצא בפנימיית משרד הרווחה. הילד הקטן בן 11 שנים נמצא אצל אביו, והוא מוסת ומנוכר.

פקידת הסעד לא טרחה להתקשר לאם או לברר אם השקרים שמסר האב נכונים. היא ציטטה היישר מפיו ולא עשתה שום מאמץ לחידוש הקשר וזו התוצאה.

לאמא יש פסק דין ביד שלא שווה מאום, והיא לא יכולה לראות את ילדיה.

האמא לא מתכוונת להמשיך בטרטורים של בית המשפט ופקידות הסעד, והיא מביאה היישר את העוול שנגרם לה לביקורת הציבור.

תסקיר הצוררת רקפת עצמון

קישורים:

נפתלי שילה מתלבט – תמ"ש 47888-11-11 – כבודו נמנע במשך כארבע שנים מלהכריע בבקשת האם להשיב לה את ילדיה כבודו מתנהל משל הוא פקיד שכל תפקידו הוא לדרוש תגובה לבקשה, ותשובה לתגובה, וחוזר חלילה – כך במשך שנים כבודו מזמין שוב ושוב חוות דעת שיוציאו עבורו את הערמונים מהאש, ושוב מבקש תגובות, ותשובות, וחוות דעת על התגובות והבקשות והאירועים הנטענים, ושוב חוזר חלילה, וכו' וכו' וכו' וכו'

"הן סומנו". תאומות הועברו לאימוץ בלי אישור בית המשפט - ברווחה הסתירו חוות דעת במשך חודשים. השופט דניאל טפרברג: שירותי הרווחה אחראים למחדלים צריך בדק בית

ההורים לא אישרו, בית המשפט לא אישר - אבל התאומות הועברו למשפחת אומנה. האב ערבי - והן נמסרו למשפחה יהודית דתית. ברווחה הסתירו חוות דעת במשך חודשים. השופט: "שירותי הרווחה אחראים למחדלים. צריך בדק בית". סיפור אחד שהגיע לידי ynet חושף צוהר לכשלי האימוץ

עומרי אפרים, http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4657150,00.html

"נער הייתי וגם זקנתי ולא זכור כזה שימוש לרעה בכוח שלטוני ופגיעה בזכויות יסוד, הן של האב והן של הקטינות. לשירותי הרווחה יש חלק נכבד ביצירת המצב הנוכחי באמצעות מחדלים ומעשים שנעשו". 

כך תיאר בית המשפט לענייני משפחה את ההתנהלות של שירותי הרווחה מול אב פלסטיני ואם יהודייה פגועת נפש, בניסיון להוציא מידיהם את בנותיהם התאומות בנות החמש ולמסור אותן לאימוץ.

אב התנגד למסירת התאומות לאימוץ

 ח' (35), פלסטיני בעל היתר שהייה ועבודה בישראל זה שנים ארוכות, נלחם על הזכות לגדל את בנותיו שלו ושל בת זוגו היהודייה. הבנות הועברו זמן קצר לאחר לידתן, עוד כשהיו בבית חולים, למשפחת אומנה בהליך המכונה "אומנה עם אופק של אימוץ", בעקבות מחלות נפש כרוניות של האם.

 לאחר הלידה נלקחו הבנות למשפחת אומנה דתית יהודית, אף שאביהן ערבי. על הכשלים והמחדלים של שירותי הרווחה בהליך זה לא חסך השופט דניאל טפרברג ביקורת. בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים דנו בעתירת המדינה, שביקשה להשלים את הליך האימוץ, וקיבלו את עמדת ההורים.

בפסק דין מקיף ויוצא דופן בחומרתו הבוחן את סוגיית האימוץ בישראל, נחשפה תמונת מצב מבהילה של כשלי הרשויות בהוצאת ילדים מחזקת הוריהם.

"נסיבות תיק זה הן מהמורכבות ביותר שבית המשפט עסק בהן",

כתב טפרברג בפתח החלטתו.

"נער הייתי וגם זקנתי ולא זכור לבית משפט זה שטיפל במקרה כזה שבו ההתרשמות היא למרבה הצער של שימוש לרעה בכוח שלטוני ופגיעה בזכויות יסוד הן של האב והן של הקטינות. אין ספק כי לשירותי הרווחה יש חלק נכבד ביצירת המצב הנוכחי באמצעות מחדלים ומעשים שנעשו. מצופה ונדרש כי שירותי הרווחה יערכו בדק בית מקיף ויפיקו לקחים".  

בית המשפט: להשיב התאומות לאביהן 

"ביקשתי את התאומות כבר כשנולדו ועוד לפני שהן נמסרו לאומנה. בכל יום הייתי איתן בבית החולים אבל ברווחה התנגדו בגלל סיבות לא ענייניות ולא אפשרו לי לגדל את בנותיי. אני לא מבין איך ומדוע החליטו שם לקחת אותן ממני ולמסור אותן לאימוץ",

סיפר ח', האב.

"אף אחד לא הסביר שמדובר באומנה למטרות אימוץ, הובטח לי שזה עניין זמני ושהבנות יחזרו אליי. הכוונה שלי הייתה שהן יקבלו בית בטוח רק עד שאוכל לעמוד על הרגליים ולגדל אותן בבית משלי", הסביר.

בני הזוג נפרדו לפני כמה שנים, ומאז נישא ח' לישראלית אחרת ואף נולדה לו בת נוספת. אך הוא התנגד למסור את בנותיו לאימוץ, וכך גם אמן. מאז לידתן פנה לרשויות הרווחה ולבתי משפט כדי לקבל משמורת עליהן ולגדלן בעצמו. הוא שמר על קשר רציף עמן והקפיד להיפגש איתן בבית החולים ובהמשך במרכז קשר ומחוצה לו.

 לאחר שהבנות הועברו למשפחת אומנה עתר משרד הרווחה במרס 2013 לבית המשפט בבקשה להכריז על התאומות "בנות אימוץ". למרות חוות דעת שהגיש מומחה שמינה בית המשפט ולפיה יש להשיב את התאומות לאביהן בכפוף להסדרת מעמדו בישראל, נותרו השתיים בחזקת הורי האומנה.

 באמצעות עורכי הדין עמיקם הדר וחדווה שפירא הביע ח' התנגדות נחרצת לבקשה לאמצן ודרש להעביר את המשמורת עליהן לידיו. עם זאת, בשל טובת הבנות והמורכבות שנוצרה עקב הימשכות ההליכים המשפטיים, הסכים ח' להשאירן במשפחת האומנה בתנאי שיוכל להמשיך ולהיפגש עמן באופן אינטנסיבי וקבוע.

האם הביולוגית התנגדה גם היא למסירת הבנות לאימוץ וביקשה להעבירן למשמורתו של ח' כדי שתוכל להחלים ממחלתה, לשקם את חייה ולשוב ולגדלן.

הדיונים בבית המשפט לענייני משפחה בשאלת האימוץ התקיימו לאחר הליכים קודמים שהתקיימו בבית המשפט לנוער בשאלת הוצאת הילדים מחזקת הוריהם הביולוגיים. כך התארכו מאוד ההליכים המשפטיים ובבית המשפט לענייני משפחה הם התארכו שוב לאחר שרשויות הרווחה הטילו ספק - שהוסר רק לאחר בדיקה מקיפה ופסיקה משפטית אחרת - לגבי אבהותו של ח'.

בין היתר הדיונים התארכו גם בעקבות ניסיון גישור שלא צלח בין האב לרשויות הרווחה ובשל מחלוקות שהתגלעו לגבי "מסוגלותו ההורית" של ח', בין המומחה שמינה בית המשפט ובין חוות הדעת שהגישו שירותי הרווחה. בנוסף נדחו הדיונים עד להסדרת מעמדו של ח' בישראל. בעקבות העיכובים הללו טען ח' כי אין הוא צריך "לשלם" על הקשיים והעיכובים שגרמו הרשויות, והביאו לכך שמשך הזמן שבו שהו בנותיו בחזקת משפחת האומנה התארך מאוד. טענה זו, בדומה לכל טענותיו האחרות של ח', התקבלה במלואה בבית המשפט.

 "הדל שבהורים טוב מהחזק שבמאמצים"

בפסק הדין ציטט השופט טפרברג פסקי דין קודמים בסוגיית האימוץ, וקבע:

"לכל אדם זכות יסוד לגדל את ילדו גם אם מבחינה אובייקטיבית ייטב לילד אצל אחרים. זוהי זכות חוקתית טבעית וראשונית בבחינת ביטוי לקשר הטבעי שבין הורים לילדיהם. אין המדינה רשאית לשבור את התא המשפחתי וליטול מאדם את ילדיו על מנת להיטיב עמם".

עוד מציין טפרברג את פסק דינו של המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, השופט אליעזר ריבלין, שכתב כי:

"בהעדר חשש לפגיעה בילד, הדל שבהורים הוא טוב בעיני הילד מן החזק והשופע שבמאמצים".

 עוד קבע כי אמן הביולוגית של התאומות עונה על העילות הנדרשות על פי חוק האימוץ, לפיהן "ההורה אינו מסוגל לדאוג לילדו כראוי בשל התנהגותו או מצבו ואין סיכוי שהתנהגותו או מצבו ישתנו בעתיד הנראה לעין".

 השופט הדגיש כי בשל מצבה הנפשי הבלתי יציב של האם לא יתקיים כל קשר בינה ובין בנותיה, למעט מכתבים שהמליצו כי האם תכתוב והם יועברו לתיק האימוץ, כדי שבנותיה יוכלו לקרוא לאחר התבגרותן.

"אין ספק שהאם אוהבת את הקטינות. האם לא ויתרה עליהן מרצונה ולא נטשה אותן. האם חפצה בקטינות בכל נפשה ומאודה וסבלה רב מכך שהקטינות אינן גדלות בחיקה", כתב.

בעניינו של ח' ציין השופט כי מדובר ב"אב בעל מסוגלות הורית שהולכת ומשתפרת ככל שעובר הזמן", ואף ציין: "התרשמתי כי הוא מונע מטובת הקטינות, מבין את טובתן וצורכיהן. הפגישות עם האב מיטיבות עם הקטינות".

 לבסוף קבע טפרברג כי:

"חרף הקשיים ששירותי הרווחה הערימו לפני האב, הוא מוצא את הכוחות לשים את צורכי הקטינות לפני רצונו וזכותו לגדלן. לדעת בית המשפט אין מסוגלות הורית גבוהה מזו", ובניגוד לחוות הדעת של שירותי הרווחה שגרמו להרחקת בנותיו ממנו, הדגיש השופט: "לאב הבנה בפועל של מצבים מורכבים ויכולת להתמודד עמם".

 "אופק אימוץ" בלי שום אישור משפטי

טפרברג מתח ביקורת חריפה על רשויות הרווחה: "לאב מעולם לא ניתנה הזדמנות על ידי שירותי הרווחה להוכיח את טענתו כי הוא מסוגל לגדל את הקטינות. הוא מעולם לא ויתר עליהן ולא הסכים לאימוצן. האב מילא כל דרישה של שירותי הרווחה". עוד ציין השופט כי "לא הובאה כל ראיה לקיומו של קשר 'הפכפך' (בין האב לאם) כטענת המבקש (משרד הרווחה)". בהמשך פסק: "אינני מקבל את טענת המבקש כי האב התעלם מהתנהגותה הפסיכוטית של האם בעבר. האב עבר להתגורר עם האם לקראת הלידה כדי לסייע ולעזור לה. האב לא נטש ולא נעלם חרף מצבה הקשה".

 פסק הדין אף מלמד כי שירותי הרווחה "הזמינו" חוות דעת חיצונית בניגוד להסכמתו של בית המשפט ובהמשך הסתירו את תוצאותיה במשך חודשים ארוכים. ביחס להוצאת הילדים הראשונית פוסק השופט טפרברג כי "התרשמות בית המשפט היא כי לו היו שירותי הרווחה נוהגים כנדרש וכמצופה, אין זה בלתי נמנע כי לא היינו עומדים היום היכן שאנו עומדים במסגרת פסק דין זה".

 הוא הצביע על שורה של כשלים חמורים נוספים ובהם הההחלטה הראשונית כי הבנות יימסרו למשפחת אומנה עם "אופק של אימוץ" מבלי שהתקבל לכך כל אישור של בית משפט כנדרש בחוק ומבלי שנבחנה מסוגלותו ההורית של האב. "הוצאת הבנות מחזקת הוריהם נעשתה להתרשמות בית המשפט ללא הסכמה מלאה ומדעת של ההורים", נכתב.

 השופט התרשם "שעולה חשש של ממש כי הקטינות 'סומנו' כמיועדות לאימוץ עוד בטרם הייתה תשתית כלשהי כדי לתמוך בכך. התנהלות זו מטילה צל כבד על כל התנהלות המבקש לאחר מכן, ועולה חשש כי הייתה מגמתית".

בית המשפט קיבל את עמדת האב שאמר כי הבין שהאומנה היא זמנית בלבד: "התנהלות שירותי הרווחה הייתה בלתי מידתית ובטרם התבררה התמונה או שמוצו אפשרויות טיפול והשמה חלופיות. האב, האם והקטינות היו צריכים להיות במרכז מעייניהם של שירותי הרווחה, והרושם הוא שבמקרה הזה התהפכו היוצרות, והמשפחה האומנת זכתה למקום זה בשוגג".

 בית המשפט מתח ביקורת גם על החלטת שירותי הרווחה להעביר את הקטינות למשפחה יהודית דתית אף שמדובר באב ערבי: "בנסיבות אלה היה מצופה שהשמתן של הקטינות תהא אצל משפחה ערבית ישראלית או לפחות משפחה יהודית לא דתית". בפסק הדין מאשים השופט כי שירותי הרווחה לא עשו די להציע עזרה וסיוע לאב. "לא נעשה כל ניסיון מטעם שירותי הרווחה לנסות ולשקם את התא המשפחתי... התנהלות שירותי הרווחה אינה עולה בקנה אחד עם התחייבות מדינת ישראל כחברה באמנת זכויות הילד". הוא אף האשים את רשויות הרווחה ב"הצגה מגמתית של העובדות" בדיונים המשפטיים.

פסק הדין קבע כי בשל טובת התאומות, הצורך לשמור על יציבות בחייהן והסכמתו של האב הביולוגי, יתגוררו השתיים אצל משפחת האומנה במסגרת "אומנה ארוכת טווח והמשך הקשר האינטנסיבי עם אביהן". מפגשיהם השבועיים יוארכו וההחלטות על עתידם יתקבלו בשיתוף שני הזוגות. השופט הזהיר לבסוף כי אם משפחת האומנה תדחה את החלטתו, יועברו הבנות לחזקתו המלאה של ח' בהליך הדרגתי.

 "אנחנו שמחים על פסק הדין המיוחד הזה. האב היה ראוי לצדק ובית המשפט אמר את דברו", מסרו ל-ynet עורכי הדין עמיקם הדר וחדווה שפירא, פרקליטיו של ח'. "בית המשפט מצא סוף סוף לנכון להעמיד את גורמי הרווחה על טעותם בצורה ברורה. הגיע הזמן ששירותי הרווחה לא יחשבו שכל החכמה והצדק בידיהם, אלא שיש גם צדדים וגורמים נוספים שגם להם ואצלם יש לעתים היגיון, צדק ויושרה".