לסגור את משרד הרווחה ולפטר את העובדות הסוציאליות כדי לממן את מבצע צוק איתן
המלחמה
בעזה עולה הרבה כסף, אבל מטרתה ברוכה, למגר את אויבי ישראל. אלא שפה בארץ
יש אויב לא פחות גרוע ואכזרי, משרד הרווחה על שלל עובדיו, פקידות הסעד,
העובדות הסוציאליות וכל מי שניזון מהם, מאבחנים, מטפלים, פסיכולוגים,
פסיכיאטרים, בעלי פנימיות, עמותות אומנה, עמותות חלוקת מזון, ועוד כל מיני
טפילים למיניהם. כולם ביחד עוסקים יומם ולילה בצייד אחר "לקוחות רווחה" כדי
להצדיק את משכורות העתק שלהם. הגיע הזמן לסגור את הברזים, ולהפסיק לחלוב
את האוכלוסייה הכי חלשה בישראל. מיליארדי שקלים יתפנו והעם יוכל לנשום אנחת
רווחה.
תקציבי הרווחה זורמים לעובדי הרווחה לא לנזקקי הרווחה
כולכם מוזמנים ללשכות הרווחה החדשות
כדי להבין על מה מבזבז משרד הרווחה את תקציבו: בניית לשכות מפוארות. אפילו
ביישובים מבוססים שאין בהם עניים פותחים לשכות רווחה כדי להפוך את הזוגות
המתגרשים מטופלי רווחה בעל כורחם. הלשכות הללו ריקות מפונים. היום כבר הסוד
ידוע. אף אחד לא מעז לבקש עזרה וסעד מעובדת סוציאלית. כולם יודעים שעובדת
סוציאלית או פקידת סעד גורמות רק נזק, וכאשר אחת כזו מתלבשת על החיים של
האזרח, שום דבר טוב לא ייצא מזה. דינו של אותו אזרח נחרץ להיות מטופל במשך
שנים ארוכות ללא שום יכולת להיחלץ מלפיתת החנק.
לכן
עסוקות העובדות הסוציאליות בתרגילים חדשים היכן למצוא לקוחות חדשים בעל
כורחם, ולפתוח להם תיק רווחה. הרי ככל שפותחים יותר תיקים ליותר אנשים, כך
אפשר לטעון שאין מספיק תקציבים ואין מספיק תקנים.
עובדות סוציאליות תמיד רוצות עוד כסף ועוד כסף לעצמן
רק לאחרונה הוגש דו"ח ע"י תא העו"ס לסדרי דין (גירושין) ע"י עו"ס מרים שמחי הגדי לשר הרווחה מאיר כהן והמנכ"ל יוסי סילמן,
בו העו"ס טוענות שעל מנת לכתוב דו"ח על משפחה אחת, למשל האם לאשר הסדרי
ראייה לאבא נורמטיבי בגירושין, הן זקוקות ל 30 שעות עבודה, שזה שבוע שלם,
והן מתקוממות שהדרישה לכתוב 55 דו"חות בשנה היא יותר ממספר השבועות בשנה.
על כן הן מבקשות להוריד את המכסה ל- 40 דו"חות (תסקירים) בשנה למשרה מלאה.
כמו
כן הן טוענות שכ"א זקוקה לגיבוי משפטי צמוד ("יש צורך בייעוץ משפטי נגיש
וזמין") ולליווי של פסיכולוג צמוד ("עולה צורך משמעותי בייעוץ פסיכיאטרי
זמין לעו"ס"), הן טוענות שפקידת סעד אחת לזוג הורים זה לא מספיק, ושיש
להצמיד 2 פקידות סעד לכל משפחה, כי "לעבודה בצמד מול זוג הורים יש ערך מוסף
כמודלינג של תקשורת".
אם לא די בכך הן טוענות שמכיוון שהן מאוימות,
יש לתגבר את האבטחה סביבן, ולהוסיף להן גמול במשכורת, כי "עו"ס לחוצה היא
לא אפקטיבית", וזה לטענתם פוגע באיכות התפוקה כלפי ההורים. "רמה גבוהה של
לחץ גורמת לביצועים נמוכים". כמו כן הן טוענות ש"המאבק המקצועי [להעלאת
השכר] ניזנח כלא היה והגיעה העת לעורר אותו". בנוסף, הן מבקשות לצמצם או
לבטל בכלל את ההתייצבויות בבית המשפט כדי להיחקר על התסקירים שהן מנפקות,
כדי שההורים לא יוכלו לאתגר אותן בשאלות על מה שהן כותבות. הן מבקשות "הגנה
על העו"ס בתהליך חקירה או עדות במסגרתו הוא סופג לעיתים השפלה מצד ההורים
ובאי כוחם". הן גם רוצות גם לקבל כסף על שעות בהן הן בכלל לא עובדות. אלו
שעות "כוננות". הן רוצות הגדלה מ 32 שעות כוננות ל 99 שעות כוננות בחודש,
כלומר המדינה צריכה לשלם להן גם על השעות בהן הן ישנות. איזה יופי. הלוואי
על כולנו.
תאבונן
לא מסתפק בזה, הן גם מבקשות משר הרווחה מאיר כהן שיוציא אותן ליותר הכשרות
וקורסים בבתי מלון תחת הכותרת "התמקצעות" ו"התרעננות". מדובר בנופש על
חשבון המדינה בבתי מלון שם העו"ס שומעות הרצאות כמו איך ליטוף חתולות יכול
לשפר מצבה של מי שנפגעה מינית, או איך ניגון בחליל יכול לשקם ילד עבריין
שגנב אוכל במכולת.
העובדות הסוציאליות מתרבות כמו סרטן גרורתי
כמעט
ולא נותר תחום אחד שבו לא ניתקל בעובדת סוציאלית. העובדות הסוציאליות כבר
השתלטו על תחום הגירושין והוצאת ילדים מהבית. בגירושין הן נהפכו שופטות גירושין, והשופטים בבתי המשפט למשפחה הפכו חותמת גומי שלהן. העובדות הסוציאליות הקימו 64 מרכזי קשר ברחבי הארץ, שהם מכלאות דמויות בית סוהר אליהם נשלחים אלפי ילדים בשנה כדי לראות את ההורים שלהם אחת לשעה בשבוע.
- יתומי הרווחה
מאות
מיליוני שקלים נשפכו על בניית מכלאות הניתוק הללו, הידועות לשמצה, ועלות
התפעול היא מאות מיליוני שקלים בשנה. בדרך כלל אלו האבות שסובלים ומנותקים
ע"י עובדות סוציאליות מרשעות שבבת אחת קורעות אבות מילדיהם, אבל לא רק
אבות. 25% מהאבות הגרושים רואים את הילדים שעה בשבוע במכלאה. כך זורעות
העו"ס את זרעי האומללות בקרב האבות המתגרשים, ולא פלא שרבים מהם מתאבדים.
רק לאחרונה התאבד אלון וולף עורך דין
בן 40, ז"ל, אשר העו"ס במרכז הקשר בת"א החליטה לבטל לו גם את השעה השבועית
עם בתו. העובדות הסוציאליות עושות רצח אופי לגברים, ומייצרות אלפי ילדים
מנוכרים לאבותיהם כל שנה. התירוץ של העו"סיות סימונה שטינמץ, ניבה מילנר, רחל שרביט ואיילה מאיר,
להתערבות הוא שהאבות אוטומטית חשודים בסכנה לילדים שלהם. העו"ס הישראליות
הן שיאניות העולם במרכזי קשר. בישראל פי 6 עד 8 יותר הפניות למרכזי קשר
מאשר כל מדינה מערבית אחרת. עו"ס בשם תמר גוזנר זייפה חוות דעת פסיכולוגית, והכניסה את אבא דניאל ארביב ז"ל למרכז קשר למשך שנתיים וחצי. כשהוא גילה שגוזנר שיקרה הוא קיבל דום לב ומת.
בתחום
הוצאת ילדים מהבית לאימוץ, אומנה, פנימיות ומרכזי חירום, הפכו העו"ס
הישראליות אשפיות לחטיפת ילדים, ושיאניות העולם בהוצאת ילדים מהבית. חוטפת
הילדים הראשית בישראל עו"ס חנה סלוצקי ועו"ס יעל הרמל
גרמו לכך שכאן יש פי 4 הוצאות ילדים מהמדינה בה יש הכי הרבה ילדים שמוצאים
מהבית. בדרך כלל נפגעות נשים חד הוריות, אבל לא רק. גם זוגות נשואים
נפגעים, בעיקר אם הם עניים. עובדות סוציאליות מרחרחות בכל מקום במדינה,
בבתי ספר במועדוניות, בבתי חולים, והן מחפשות ילדים שאפשר לחטוף אותם
למרכזי חירום שעולים למדינה 17,000 ₪ לחודש.
כל
תירוץ, שמועה, סיפור, רכילות או אפילו נקמה עולה על הכתב ונהפך "תסקיר",
שמתלווה לו אצטלה של "מומחיות", והילדים נחטפים מההורים לפעמים גם בלי צווי
שופט. מייד מתחיל מסע שכנוע באמצעות וועדות מזרות אימה שהאימא או הזוג
ימסרו את הילדים מיוזמתם לאומנה או פנימייה. אם השכנוע לא מצליח, הן
מפעילות "סמכויות חירום" וחוטפות את הילדים בלוויית המשטרה לאור יום, ממש
כמו בגרמניה הנאצית.
גם
כאן, לא מעט נשים מאבדות את הילדים שלהן על סמך שקרים של עובדות
סוציאליות. הן לא בוחלות בשום שקר. הן יכולות להדביק לכל אימא סיפורי בלהות
ואימה, שאין להן כל קשר למציאות וכולם התבשלו במוחן הקודח של העו"ס. רק
לאחרונה אימא יקרה, נדיה אליוכין, התאבדה כאשר לקחו לה את הילדה, וכמובן יש כאלו שמאבדות שפיות, כמו קרינה בריל אשר רצחה את ילדיה. התירוץ של העו"ס להתערבות הוא שיש להגן על הילדים מההורים שלהם.
גם
על קשישים הן משתלטות. כל שמועה על קשיש או קשישה חולת אלצהיימר, לדוגמא,
יכולה להביא פקידת סעד להתדפק על הדלת עם שוטרים, ולהפעיל מהלכים שיהפכו את
הקשיש ל"חסוי" או "חסר ישע" תחת חסות של עמותה לאפוטרופסות, שמנוהלת כמובן
ע"וסים בדימוס, כמו עו"ס זאב פרידמן
ועמיתים למקצוע, אשר גוזלת כל חודש אחוזים ניכרים ממה שנשאר בחשבון הבנק
של הקשיש ("דמי ניהול") והתירוץ להשתלטות הוא שיש להגן על הקשיש מעצמו או
מבני משפחתו.
אלה
היו רק כמה דוגמאות. בפועל העו"ס עוסקות גם בנוער עבריין, אלכוהוליסטים,
הומלסים, פונדקאות, נישואי קטינים, בדיקת רקמות לממזרים, חטיפות ילדים
בינלאומיות, תביעות אבהות, ניצולי שואה, שיקום נכים, וזונות. הן גם מתפקדות
קצינות מבחן בתיקים פליליים שם הן מכריחות את החשודים להודות בעבירה,
מטעמי "לקיחת אחריות", כדי לאשר לגברים להשתחרר בערבות, גם כשהם חפים מפשע.
פרט
לאוכלוסיית הזונות שהן הפרה הקדושה של משרד הרווחה, לא תמצאו מטופל אחד או
מטופלת אחת שמודה לעובדת הסוציאלית על עבודתה והתערבותה. להיפך, כל מטופלי
הרווחה שונאים את העובדות הסוציאליות, ויעידו על כך הטענות של העובדים
הסוציאליים, שהמטופלים כפויי טובה, שהמטופלים תוקפים אותם, מקללים אותם,
שורפים להם מכוניות ולשכות רווחה, ומשמיצים אותם באינטרנט.
אז למה נזקקי הרווחה שונאים את עובדי הרווחה?
מדוע
זה קורה? התשובה היא שראשית, עובדות סוציאליות הן בדרך כלל נשים עם מנת
משכל עלובה, מי שלא הצליחה להתקבל לחוגים המבוקשים הולכת "ללמוד" "עבודה
סוציאלית". לא פלא שהעבודה הסוציאלית נחשבת כפח האשפה של האקדמיה.
שנית,
עבודה סוציאלית היא בכלל לא מקצוע, ואין שם מה "ללמוד". הסטודנטיות לעבודה
סוציאלית סתם מעבירות את הזמן עד לתעודה, בחיפוש אחרי חתן. מדובר בעבודה
המבוססת על ליקוט שמועות, רכילויות, העלאתם על הכתב בתוספת דמיון פרוע של
העו"ס, כאשר הכול מהול ב"התרשמויות" ו"אינטואיציות".
שלישית,
ורוב הציבור לא יודע את זה, עבודה סוציאלית בישראל אין פירושה "עזרה
לנזקק". להיפך, עבודה סוציאלית ו"שירותי רווחה" בישראל פירושם שמירה על
החברה מפני מי שנזקק לשירותי הרווחה.
במילים אחרות, העובדות הסוציאליות
לא נדרשות לתרום לרווחת האזרח, כי הן בעצם שוטרות קהילתיות ללא מדים. אלו
שוטרות סוציאליות, שאין להן לא מח"ש, אין להן קוד אתי, ואין שום וועדת
משמעת לעו"ס. כך יש להבין איך קורה שאימא שניגשת לעובדת סוציאלית ומבקשת
תמיכה כספית, אפילו כדי לקנות עגלת ילדים, ותוך חודש חודשיים מזמינים אותה
לוועדה, תוקפים אותה שהיא נכשלה בהורותה, ומוציאים לה את הילדים למרכז
חירום, עד שהיא תוכיח שיש לה כסף, דירה, ואמצעים כלכליים כדי להחזיר את
הילדים, והילדים האלה לעולם לא חוזרים. כאמור, הטענה היא שהרווחה מגנה על
הילדים מפני האימא "הרעה". מרוב "רצון להגן", ההתערבות של הרווחה היא
שיוצרת את הסכנה עליה הן מתריעות.
כך
למשל אבא שיבקש מעובדת סוציאלית שתעזור לו לשכנע את גרושתו להראות לו את
הילדים, יגלה שלמחרת, העו"ס הלכה למשטרה והתלוננה על אותו אבא שהוא איים
עליה ועל הגרושה, ושהוא עלול להזיק לילדים כדי לנקום באישה. העו"ס תעליל על
הגבר שהוא התגרה מינית בזמן שרחץ את הילדים שלו (זה היה סימן ההיכר של
העו"ס הראשית לסדרי דין, סימונה שטיינמץ: המצאת עלילות
פדופיליות לגברים). אז, הן דוחפות אותו למרכז קשר, משפילות אותו, מעלילות
עליו, כותבות עליו השמצות (שרובן ממוחזרות) ואחר כך הן מתפלאות איך קורה
שנשיאת בית המשפט העליון לשעבר דורית בייניש חטפה נעל באף, או שאבא אחר דחף
את ילדיו מהגג. מרוב "רצון להגן", ההתערבות של הרווחה היא שיוצרת את הסכנה
עליה הן מתריעות.
רביעית,
הפיתרון היחיד שיש לעובדים הסוציאליים להציע כל דבר זה "טיפול נפשי". נניח
שמגיעה אימא ומבקשת עזרה כספית. היא לא תקבל שקל אחד, אבל יפתח לה תיק,
וידרשו ממנה להשתתף לקבל "טיפולים נפשיים". כנ"ל גם אבות בגירושין, הם
ישלחו לאבחון שיעלה 30,000 ₪ על חשבון ההורה, והם יידרשו לעבור "טיפול".
הומלסים יידרשו לעבור "טיפול". מחוסרי עבודה יידרשו לעבור "טיפול". האזרח
המצוי חושב שהמילה "טיפול" פירושה שתופרים לנזקק חבילת סיוע כלשהי. למעשה
שולחים את ה"נזקק" אל מטפלים ומאבחנים למיניהם, אשר משמשים עט להשכיר, רק
כדי להצדיק את המשך ההתעסקות באותו תיק, ובנקיטת הליכים נוספים, ישיבות
נוספות, הגשת תלונות במשטרה, וכל מה שאפשר כדי להסלים את התיק, ולייצר עוד
ועוד פרנסה (והצדקה) לעו"ס, לבעלי המקצוע, ולעמותות שעובדות איתן.
אז מי אוהב את העובדות הסוציאליות?
לאחר
שקבענו ששירותי הרווחה מיותרים, והם יותר מזיקים מאשר מועילים, נותר לשאול
האם יש לעובדות הסוציאליות לקוחות שבעי רצון? מסתבר שיש! משרד הרווחה שופך
הון תועפות על תוכניות שיקום לזונות. המשרד משקיע משאבים לא מבוטלים במחקר
ופיתוח תוכניות כיצד ללמד נשים במעגל הזנות לצאת מהזנות, ובסופו של דבר
מדובר בכישלון גדול, מכיוון שאי אפשר לשכנע נשים שמרוויחות אלפי שקלים
במשמרת, לעבוד בשכר מינימום. רבות מהן הן למעשה אותן ילדות שהוצאו מהבית של
הוריהן לפנימייה 10-15 שנים קודם לכן. אולם מכיוון שהזונות הן פרה קדושה
במשרד הרווחה, קלושים הסיכויים שעובדת סוציאלית תנסה להוציא את ילדי הזונה
מהבית לפנימייה או אומנה, שכן הקריטריון העיקרי, "עוני", לא קיים. לזונה יש
כסף להשקיע בילדיה, והם ייראו מטופחים ולבושים היטב. העו"ס לא תיגע בילדיה
של הזונה, להבדיל מילדיהם של נשים שהם סתם עניות. אלו הם טרף קל.
אם
במקרה הזונה נשואה ונמצאת בהליכי גירושין, העו"ס לעולם לא תדווח לבית
המשפט שהאישה הזו היא זונה. העו"ס תשתמש בכל דרך אפשרית לשקר ולהכחיש שאותה
אימא מתפרנסת במעגל הזנות. ידוע למשך על זונה מפורסמת בת"א, שעליה כתבה העו"ס אורנה אייזנר
לביהמ"ש שהיא עוסקת ב"תעשיית חדרי אירוח", ושהיא בסך הכול עושה שם
ספונג'ה. כל זה לווה במיטב התיאורים "אימא מיטיבה", "אימא למופת", והעו"ס
אפילו ייעצו לה לרשום את הילד לבית ספר דתי "מירון" בת"א. האבא של אותו ילד
לא רואה את הילד כבר 5 שנים.
מנגנון התעמולה הנושכת של העובדות הסוציאליות
כאמור,
העובדות הסוציאליות הן פרזיטיות. נשם שלא הצליחו למצוא לעצמן מקצוע מכובד
התורם למשק. באינטרנט ניתן לראות אותן מתגאות באין ספור ימי כיף, ימי רכיבה
על סוסים, שייט על אבובים ומסיבות בלשכות הרווחה. הן מסיימות לעבוד ב 2
בצהריים, ומקבלות כסף על שעות כוננות "בלי לדפוק שעון". כדי להנציח את
הפרזיטיות הזו הן מאוגדות בהסתדרות, ובעקיפין במפלגת העבודה של בוז'י הרצוג ומירב מיכאלי.
ההסתדרות דואגת להן לייצוג משפטי, כדי לתבוע הורים שמפרסמים מידע על
עובדות סוציאליות פושעות, וגם לתבוע כלי תקשורת במועצת העיתונות בגין
"סיקור לא מאוזן".
לעובדות הסוציאליות יש יחצ"ן קבוע בעלות של 100,000 ₪ בחודש, דוד גולן יחסי ציבור,
אשר מייצר פרופוגנדת שקרים בלתי פוסקת: "העו"ס עושות עבודת קודש" העו"ס
חוד החנית של החברה הישראלית", "העו"ס מגנים כעל ילדים מפני הורים", "העו"ס
לא מתוגמלות". למרות שתיקי הרווחה אמורים להיות חסויים, העו"ס מגלות ליחצנים שלהם פרטים אינטימיים מתיקי משפחה והיחצ"ן דוד גולן מדליף לתקשורת.
עד
ממש לפני כשנה, גם כל כתבי הרווחה בישראל היו משתפ"ים של יח"צני הרווחה.
כמעט ולא היו בישראל כתבי רווחה עצמאים. רובם היו מקבלים הודעות לתקשורת
מיחסי הציבור של דוד גולן, ומעתיקים אותן מילה במילה ישירות לעיתונות,
כאילו אלה כתבות שהם עצמם כתבו. רק לאחרונה החלו ניצנים של עיתונות חוקרת
כלפי משרד הרווחה, ב"ישראל היום".
גם שר הרווחה מאיר כהן ויד ימינו העסקן הפוליטי יוסי סילמן,
שהגיח משום מקום, לא טומנים ידם בצלחת. מידי פעם הם משחררים הודעות
בומבסטיות כגון "המשרד יחלק מנות חמות לניצולי שואה". כאשר קוראים את
האותיות הקטנות מגלים שכל ניצול שואה יקבל פעם אחת שקית מצרכים ששווייה אולי 20 ₪. העיקר שהשר קיבל את מנת התקשורת שלו כמי שמאכיל ניצולי שואה.
- יחצנות שר הרווחה יחלק 4 קופסאות סרדינים לחג לעניים
סוף דבר
התוצאות
של התערבויות העובדות הסוציאליות בחברה הן הרסניות. עשרות אלפי הורים
שמנותקים מילדיהם. הורים שמתאבדים. ילדים שגדלים בפנימיות שם הם נחשפים
לאלימות, ריתוקים, חדרים מרופדים, משמעת, אונס ע"י צוות, סמים והפקרות
מינית. בגיל 18 משרד הרווחה מתנער מהם, אבל אין להם כלום בחיים, אפילו לא
בית. הם מצטרפים למעגל הפשע והזנות, וכך מתחיל דור חדש שמספק פרנסה לעובדות
הסוציאליות.
מה
שמדינת ישראל זקוקה לו זה סגירת לשכות הרווחה, והגדלת הקצבאות ישירות
להורים. ככל שהקצבאות למשפחות יהיו גדלות יותר, כך יהיה לעובדות הסוציאליות
פחות הזדמנויות להתעלק ולכפות עצמן על חיי אחרים, ולהציק, להזיק, ולזרוע
הרס וחורבן.
הגיע
הזמן לסגור את הברזים למשרד הרווחה. השחיתות והפרזיטיות שם הגיעו לשיאים
מרקיעי שחקים. כולנו נשמח לראות את כספי הרווחה מועברים למימון עליות צוק
איתן.
