"יש בישראל שופטים טיפשים חנפנים וחלשים" - צבי כספי שופט שלום שפרש לאחר 19 שנים, משרטט תמונה מבהילה של כס השיפוט בישראל
המערכת
אומרת לשופט אל תעשה רוח, אל תבליט את עצמך, אל תופיע בתקשורת, אל תגרום
לנו מבוכה. אתה תציית לכל מה שאומרים לך ותרכין את הראש כי אתה קטן ומסכן".
צבי כספי, שופט שלום שפרש לאחר 19 שנים, משרטט תמונה מבהילה של כס השיפוט
בישראל.
כשצבי
כספי היה שופט צעיר, הוא התייצב לראשונה בהשתלמות השופטים השנתית
בנווה-אילן. השופטים התקבצו בלובי וכספי איתם, ואז הגיע הזמן להזמין שתייה.
90% מהשופטים הזמינו את אותו הדבר", מחייך כספי.
-- מה הם הזמינו?
"תה, כמובן. רק תה".
-- ואתה?
"אני, תמים שכמותי, אמרתי שאני רוצה קוקטייל מנהטן. הברמן היה המום: הוא רגיל ששופטים מזמינים רק תה, מקסימום עם לימון או עם נענע".
-- ואיך הגיבו השופטים האחרים?
"לידי
ישב שופט ותיק ששאל אותי בטון חשדני 'מה אתה שותה? זה אלכוהולי?' אמרתי לו
שכן, אז הוא מיד קפץ הצידה כנשוך נחש והתרחק ממני כאילו הייתי מצורע", הוא
מדגים ופורץ בצחוק גדול.
יותר
משנה חלפה מאז פרש כספי מכס השיפוט, והזמן שחלף לא ריכך כלל את דעתו על
מערכת המשפט בישראל. 19 שנה כיהן כשופט שלום בבית המשפט בתל-אביב, שנים
שבמהלכן הצליח לצבור אויבים חזקים למדי; בשנותיו האחרונות כשופט נהג לשלוח
מיילים בוטים למדי לשאר חבריו לספסל השיפוט, שבהם כיוון בין היתר חצים
מחודדים לעבר נציבת תלונות הציבור על השופטים, טובה שטרסברג-כהן והנציב
הנוכחי אליעזר גולדברג. "כל השופטים שקיללו מישהו בגיל 17 או 27, נא להוריד
תחתונים ולהתכונן להצלפה", כתב כספי. בפעם אחרת, כשהנציבים ביקשו להרחיב
את סמכויותיהם, כתב: "איך יוכל שופט מכהן להמשיך בכהונתו כאשר הוא נתון
לסחטנות יומיומית, ואיך תפעל מערכת השיפוט כשהיא מאוישת על ידי שופטים
מפוחדים, אפילו יותר מעתה?" לקינוח, הציע לחבריו "לשקול ברצינות הודעה על
התפטרות קולקטיבית".
המיאוס
הגובר והולך של כספי מרפיונה של המערכת, כהגדרתו, גרמו לו לפרוש. בחודשים
שקדמו להודעת הפרישה שלו הידרדרו במהירות יחסיו עם צמרת עולם השיפוט, כולל
המלצהה של הנציב גולדברג להעמיד אותו לדין משמעתי על מה שהגדירו כסחבת
בתיקים שבהם טיפל. בהתבטאות חריגה הודיע הנציב, על רקע זה, כי כספי "הגדיש
הפעם את הסאה" וכי הוא "מוציא שם רע למערכת המשפט".
אלא שקשה לפטור את כספי כילד הרע של מערכת המשפט ותו לא. כשהוא יושב מולנו - ג'ינג'י, חם מזג, אינטליגנטי וחד מחשבה - הוא
משרטט תמונה מפורטת ומטרידה של מערכת המורכבת משופטים מבוהלים וחלשים,
לעיתים לא מקצועיים; בלשון חדה ובוטה הוא מתאר חלק מעמיתיו למקצוע כחסרי
עמוד שדרה וחנפנים. ספק אם מישהו מתוך המערכת העז אי פעם להתבטא כך נגדה.
"משהו אמורפי מרחף מעל כל שופט - משהו שאפשר לקרוא לו 'רוח המפקד' או 'השיטה' - ואומר אתה על תעשה רוח, אל תבוא בביקורת, אל תבליט את עצמך, אל תופיע בתקשורת, אל תגרום לנו מבוכה כזו או אחרת", אומר כספי.
"אתה תצית לכל מה שאומרים לך ותרכין את הראש. זו מערכת שלמה שמורידה עליך כל הזמן הנחיות והוראות ומצפה ממך למלא אותן כי אתה קטן ומסכן. עם כל הכבוד, אני לא באתי למערכת השיפוט כדי להיות פקיד".
אז מה גודל הלשכה שלך?
כספי
(67) נשוי + 3 למירי ("אשת חיקי הנצחית"), לשעבר יועצת משפטית בכירה ברשות
המסים, גדל ברחוב שינקין בתל אביב ולמד לאחר הצבא במחזור הראשון במשפטים
של אוניברסיטת תל אביב. את התמחותו ואת שנותיו הראשונות במקצוע עשה במשרד
קלמנטינובסקי-שטיין, ולאחר מכן עבד כמה שנים כעורך דין בשוק הפרטי.
-- לא רצית להמשיך כעורך דין?
"התברר שאני לא סוחר טוב. הייתי משכנע לקוחות שאין קייס וחבל שיבזבזו כסף, אז הם ביזבזו אותו במקום אחר".
בשנת
1978 עזב כספי את השוק הפרטי לטובת עבודה בפרקליטות המדינה. במשך 11 שנים
עבד על תיקים במחלקה האזרחית של פרקליטות מחוז תל אביב ונהנה מהעבודה; בשלב
מסוים, כשהגיע למסקנה ש"אין טעם לשבת ולחכות למינוי של פרקליט מחוז",
החליט לפרוש. חברתו הטובה ברכה אופיר - אז שופטת בבית משפט השלום - דיברה
על ליבו להצטרף למקצוע. "היא כל הזמן משכה אותי לבוא ואמרה שזה יהיה טוב
בשבילי", הוא מספר. "בסוף שוכנעתי".
-- מה גרם לך להשתכנע?
"קסם
לי שכשופט אתה לא במרוץ עכברים: אם אתקדם זה טוב, אם לא - גם טוב. זו
עבודה שבה אתה הופך משחקן לבמאי בהצגת התיאטרון שנקראת משפט. אי - התלות
קדם לי".
-- ומה גילית כשהפכת לשופט?
"שיש שופטים שהם אנשים קטנים. מאוד קטנים".
-- למה הם קטנים?
"אני
אתן לך דוגמה. יש שופט מחוזי ידוע, שאמר פעם שאם בשביל לקבל מינוי הוא
יצטרך לזחול את כל הדרך מבית משפט השלום למחוזי וללקק אותה - הוא יעשה את
זה. הוא אמר את זה בחבורה של שלושה או ארבעה שופטים. בפעם אחרת, אחרי אחד
המיילים ששלחתי, קפצו שלושה שופטים מהמחוז שלי וכתבו מייל גינוי לכל קבוצות
השופטים, ודאגו שיהיו העתקים מיוחדים לדורית בייניש ולמנהל בתי המשפט -
למרות שמייל בתפוצה כזו מגיע אליהם בכל מקרה. אבל הם רצו להיות בטוחים
שיראו שהם מגנים עליהם, שהם לא בקבוצה שלי. זה בעיני להיות אנשים קטנים:
לחפש בכל מקום איך להשביע את רצון ההנהלה."
-- מה עוד גילית?
"שיש
שופטים שמייחסים חשיבות עצומה לכיבודים. כל הנושא של מיקום הלשכה, הגודל
שלה, הקומה שבה היא נמצאת, הקרבה שלה לנשיא - חלק מהשופטים מתעסקים בנושא
הזה בלי פרופורציה. כשהגעתי לבית משפט השלום בתל אביב, השופט דן ארבל בדיוק
הפך מסגן נשיא לנשיא, והעביר לי את כל התיקים שהיו שלו. הוא עבר לאולם של
נשיא השלום, ואמר לי 'תשמע, מאחר שעוד אין לך אולם ובאמצע השנה לא נתחיל
לשחק באולמות, שב בינתיים באולם שהיה שלי'. זה גרם להלם. היו שופטים
שהזדעקו מיד: 'מי הוא? איך הוא יושב פתאום באולם של סגן נשיא? הוא רק עכשיו
הגיע!' יש גם קומות יוקרתיות יותר ויוקרתיות פחות".
מי כתב את פסק הדין הזה?
-- גם אתה לא חף מבעיות. הגדירו אותך כמפגר סדרתי במתן החלטות בתיקים בהם טיפלת.
"זה נכון".
-- ממה זה נבע?
"קודם כל מקפדנות, ושנית - אף אחד לא כתב בשבילי את פסקי הדין".
-- מה זאת אומרת?
"כשמסתיים תיק, אני לוקח אותו הביתה וכותב פסק דין. יש אחרים שנותנים לעוזרת המשפטית או למתמחה לכתוב את פסק הדין. יש שופט בבית משפט השלום בתל אביב שאני בספק רב אם הוא יודע מה כתוב בפסקי הדין שלו. הוא עוזב את הלשכה בשעה שלוש, העוזרת המשפטית נשארת עד עשר בלילה, הוא בא בבוקר וחותם על מה שכתבה - ופסקי הדין שלו יוצאים בזמן. שופט יעיל".
-- זו תופעה מוכרת במערכת המשפטית?
"כן.
כשהייתי מדבר על זה עם שופטים אחרים, הם היו אומרים לי מה פתאום, אנחנו
עוברים על מה שהמתמחה כתב. אנחנו מתקנים, זה עוזר לנו. אני חשבתי תמיד שיקח
לי יותר זמן לשפץ את מה שהעוזרת המשפטית שלי תכתוב מאשר לכתוב בעצמי.
-- אז זאת לא אשמתך שהתיקים שלך התעכבו?
"זה
לא מה שאמרתי. זו אחריות שלי ואין תירוץ לכך. האבסורד הוא שזה קרה דווקא
בפעם הראשונה שבה העברתי תיקים למתמחה שלי שהיתה מתמחה מחליפה, שתכתוב לפי
הנחיותיי. אלה היו החלטות פשוטות מאוד, אז עשיתי 'שגר ושכח' והעברתי לה
אותם, והיא השאירה אותם בארון ושכחה מהם. כתוצאה מכך, נוצר פיגור של כעשרה
חודשים בערך".
ידיעות אחרונות
מוסף ממון
ערב ראש השנה
4.9.2013
ערב ראש השנה
4.9.2013
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה